דמעות מזהב- פרק 21

"קומי" טיה אומרת לפתע וקמה במהירות מהמיטה.
"מה?!" אני שואלת, מנסה להבין מה היא מתכננת.
"קומי אליס" היא עונה.
אני קמה באיטיות מהמיטה, טיה תופסת בידי ומובילה אותי לארון.
"תתלבשי ספורטיבי, וחם" היא אומרת.
"טיה אמצע הלילה"
"כאילו שלא עשית דברים מטורפים באמצע הלילה" טיה עונה ויוצאת במהרה מהחדר.
היא חוזרת כעבור כמה דקות, לבושה בטייטס שחורים, גופייה כחולה וסווטשירט עבה.
שיערה מתוח בקוקו לאחור והיא נועלת נעלי ספורט שחורות, ממש לוק אפלולי.
"את עוד לא לבושה?" שואלת ואני עוד עומדת המומה בפיג'מה מול הארון הפתוח.
אני לא יודעת מה היא מתכננת, אבל אני אזרום עם המזימה הקטנה שלה.
"דקה אחת" אני אומרת, לוקחת בגדים מהארון ונכנסת לחדר האמבטיה בחדרי.
אני מתלבשת בזריזות, אוספת את שיערי ותוהה מה היא זוממת.
אני יוצאת במהירות ומופתעת לגלות שטיה לא בחדרי.
אני מוצאת אותה ליד הדלת, מחכה.
"בואי" אומרת בחינניות.
אני לוקחת את הטלפון בידי ומתקדמת אל עבר טיה.
היא לוקחת את הטלפון מידי ומניחה אותו על האי במטבח.
"היא יחכה לך כאן" לוחשת ויוצאת מהבית.
היא נועלת את הדלת ומכניסה את המפתח בנעלה.
****
"את נוהגת לעשות את זה הרבה?" אני עוצרת ומתנשפת.
אנחנו נמצאות במסלול הריצה השכונתי, טיה נראית חדורת מטרה.
"נהגתי" היא עונה ועוצרת לידי.
"אני קופאת" אני מודה. כל כך קר בחוץ.
"תרוצי קצת" טיה עונה וממשיכה לרוץ, היא מתחמקת ממשהו, ממני?
היא חושבת המון בזמן האחרון, שוכבת במיטתה ובוהה בתקרה במשך שעות ארוכות.
אני ממהרת לצמצם את הפער ביני לבין טיה, היא רצה כל כך מהר.
טיה נעצרת בסיבוב השלישי, מתיישבת על ספסל גינה בצד המסלול.
"תכננתי את הבריחה במשך חודשים, התאמנתי על הריצה, הריצה של הבריחה" היא נסערת.
"ידעתי שאבא לא ירוץ מהר, ואני אוכל לברוח" היא זועמת.
היא חושבת עליו הרבה לאחרונה, יותר מידי, זה לא עושה לה טוב.
"מחר בשתיים עשרה" היא מזעיפה את פניה.
"אני יודעת שאת צריכה להגיש את העבודה שלך מחר בשתיים עשרה, תלכי להגיש ותחזרי להתלוות אליי" היא מוסיפה.
"אני לא מאמינה שאני עושה את זה" היא אומרת ואנחה קלה נשמעת בקולה.
אני לא יודעת מה לומר לה, אני חסרת מילים, לא פגשתי אותו במצבו.
"יהיה בסדר, את בידיים טובות" אני אומרת לה.
__________
לקחתי את אליס לרוץ, היא הייתה די המומה.
בתום הסיבוב השלישי, ישבנו על הספסל השכונתי.
"אני חולת נפש?" שאלתי בתהייה.
"לא" אליס ענתה ללא היסוס.
"אז מה אני?" שאלתי, מקווה שאליס תוכל להגדיר את השיגעון שלי.
"את את, טיה עם התקפים מידי פעם, טיה המיוחדת, הבוגרת, את" אליס אמרה בקול רך.
"אני משוגעת?" שאלתי.
"גם אני, כל אחד קצת משוגע" אליס חייכה וחיבקה אותי ואת השיגעונות שלי.
"השיגעונות שלנו הם שורשים שעוזרים לנו לצמוח" לחשה באוזני.
*******
טיה התעוררה לפניי, עוד לפני שהשמש זרחה.
היא יצאה לרוץ, שוב.
היא כל כך מתוחה, היא עומדת מול המראה, קולעת את שיערה לצמה.
השוטרת דופקת בדלת, גבוהה, שיערה בהיר ועיניה תכולות, היא כנראה הולנדית.
"את אליס?" שואלת בקשיחות.
"כן" אני עונה, מבולבלת.
השוטרת לא נראית מאיימת במיוחד.
"אני ג'נה, המלווה של טיה והמובילה של החקירה נגד אביה."
אני מזמינה אותה להיכנס ומגישה לה מים, היא עומדת ליד האי, זקופה, שיערה מתוח בקוקו נמוך.
"אנחנו צריכות לדבר, אבל לא היום" אומרת.
"בסדר" אני אומרת בנינוחות.
השעה 10 וחצי בבוקר, השוטרת מסבירה לי על ההליך של המבצע\פגישה היום שלה ושל אביה ומכוון שאני האפוטרופוס החוקי שלה אני צריכה לאשר ולחתום על מספר מסמכים.
טיה הולכת לעבור תדרוך, יחברו אותה למכשירי האזנה ויפגישו אותה עם אביה לזמן קצוב, עשר דקות.
היא תפגוש אותו בחדר הפגישות של הכלא, שולחן קטן יפריד בינהם כך שלא יוכל לגעת בה אלא אם יימתח את ידיו. אני לחוצה, אני מקווה שלטיה לא יהיה התקף.
אני תוהה אם לתת לה כדור מהכדורים שאני לוקחת, הרופאה הביאה לי אחרים, במינון דל יחסית לקודמים ועם פחות תופעות לוואי.
אני הולכת לאמבטיה, טיה עומדת שם מול המראה.
אני מחזיקה כדור אחד בידי וכוס מים.
טיה עומדת מול המראה, מעולם לא ראיתי אותה לחוצה כל כך.
"אני עומדת להתעלף" מכריזה בשקט.
"או שיהיה לי התקף" מוסיפה.
"אם אני אקח מהכדורים שלך?" שואלת טרם ראתה שכבר הבאתי לה אחד.
"אלו אחרים, אמורים להיות יותר טובים ופחות מזיקים, אני נותנת לך רק אחד, לא עוד ולא תקבלי יותר, תיקחי את המשאף שלך ואם את מרגישה קצת סחרחורת תשתמשי בו" אני מדריכה אותה בשקט, שהשוטרת לא תחשוב שאני מסממת אותה.
טיה לוקחת את הכדור, דוחסת את המשאף בתוך תיקה ומחליקה את ידה על שיערה.
היא מחבקת אותי חזק, "שלא תחשבי לרגע לא ללכת להגיש את העבודה שלך" טיה מזהירה אותי בצחקוק קל.
"אליס אני רצינית" מוסיפה בקשיחות.
"אני לא יודעת אם החלטתי נכון" דמעות עומדות בעיניה.
"מה כבר יכול לקרות?" אני לוחשת לה והיא מרימה את כתפיה.
היא הולכת מהר אל הכניסה, מופתעת לגלות את השוטרת עומדת בדלת.
היא מחייכת אל עבר טיה, וטיה מחבקת אותי שוב, אני נושקת לראשה ולוחשת לה "יהיה בסדר".
"המוטו של אליס לורנס" טיה לוחשת וצועדת עם השוטרת אל הניידת.
"יהיה בסדר" אני לוחשת לעצמי.