ככה או ככה
הנולד חופשי ימות ללא בחירה
דמי הוא אדום ואני כמו כול אחד
לפעמים עיניים מטעות נפשי
אך במראה עיניי שורפות אותי
הנפש שלי נזרקה לתוך הבלאגן
ורצו ממני שאהיה מסודר וטוב
באתי לבלאגן ובלאגן מבקש לא אותו
לפעמים אני חושב שאני התקווה
הבלאגן כבר זקן וצרוב בו נשמתו
אך מקווה שאולי דמו שלו
יגרום לו לראות את העולם
לא מעיניו אלא מעין הדם שלו
אך הדם שלו בוכה
והוא כבר עיוור במטרתו
גם אם יסבול העיקר שדמו ימשיך
אולי הבלאגן יפסיק אם יסבול
ופה הוא טעה
תגובות (2)
השיר מאוד לא ברור… הקשר בין המשפטים והקשר בתוך משפטים לא מספיק מובן. מה שאהבתי זה את השורה הראשונה – היא עוררה קצת מחשבה.
עיניים מטעות נפשי… מעניין לנוכח העובדה שהעיניים הם הראי לנשמה. ואז כשאתה מסתכל במראה – שום דבר לא מסתיר אותך מעצמך.
"שאני התקווה", התקווה לבלגן להסתדר?
הדם שלו, כלומר צאצא שלו. הוא טעה בכך שרצה מורשת? מה הדרך הנכונה לסבל להיפסק?