הרחוב
ברחוב יש מלא אנשים, מאות ולפעמים אפילו אלפים.
יש מאות מכוניות, עשרות רמזורים, והולכי רגל.
יש המון ספסלים, פחי אשפה, כלבים ובעליהם.
הרחוב הומה אדם ומלא באנשים, מכל מיני סוגים וצבעים.
לכולם מחשבות משלו, רגשות משלו, סיפור משל עצמו.
כל אחד חווה את העולם שלו, כל אחד עם הבעיות שלו.
לרוב אנחנו בני האדם, פשוט מחביאים את רגשותינו מאחרים ומסווים אותו.
אף אחד לא יכול לדעת באמת מה מתחולל בלב אדם.
אף אחד לא יודע אם האדם הנחמד שהוא פגש היום ברחוב, בעצם מסתיר המון דברים נוראיים.
או האדם שצעק עליך שנתקלת בו פשוט התפוצץ לו הכול מהיום הזה וההתקלות שלך בו גרמה לסכר להיפרץ.
אני יכולה לשבת שעות ברחוב ורק לדמיין את סיפורם של האנשים אבל בכל פעם אני נתקעת.
מוחי מצייר קווים שיוצאים מכול בן אדם בכל מיני צבעים, לכל אדם הצבע שלו, והצבע מוביל אותנו לעולמו.
לו היינו ניגשים לבן אדם שהיינו רואים ברחוב אולי היינו נכנסים לעולמו.
כולנו בכדור אחד, אבל כל אחד מאיתנו הוא עולם שלם.
לכל אחד יש את המגבלות שלו, לכל אחד יש את הגבולות שלו, לכל אחד יש את התחושות שלו.
לעולם לא נוכל להיות במדויק דומים לבן אדם אחר.
כי כול אחד חושב אחרת.
וברחוב האנשים שקועים בעצמם, נוהגים ומהררים.
במכונית שלשמאלי יושבים בה שלושה אנשים, אמא, אבא ובן.
הם נראים משפחה כל כך שלווה מהצד, אבל שאתה מסתכל על אב המשפחה פותח את פיו בגדול, וווריד פועם במצחו אתם מבינים שלא כל מה שרואים חייב לקרות.
בעולם שלך אנשים שאתה מכיר יכולים לשפוט אותך, אבל ברחוב 99% מהאנשים יהיו זרים מבחינתך אתה לא תכיר אותם והם לא יכירו אותך.
אתה לא תוכל לשפוט אותם והם לא יוכלו לשפוט אותך.
הרחוב הוא מקום ניטרלי, קולני, ומלא באנשים.
אבל הסתכלות אחת בכולם יכולה להראות לך שבעצם זה מקום שלחשוב בו אפשר, שלהתבונן בו אפשר.
כי ברחוב אף אחד לא שופט אותך.
חוץ מאתה את עצמך.
תגובות (1)
אהבתי את המשמעות והכתיבה, קטע יפה מאוד =)