סיגריה וטישו

טריגרים מהעבר.
אני כבר לא זוכרת מתי בפעם האחרונה העיניים נשארו יבשות לפני השינה,
מתי הרגשתי שקטה.
המון פחדים צפים בשעות השקטות האלה כשחשוך ולבד, גם אם זה רק מרגיש לבד וגם אם יש יד שמחבקת.
תהליכים נפשיים לעולם לא היו דבר פשוט וקל אבל ככל שהם מתמשכים אני מאבדת כבר את התשובות שאני מנסה למצוא בתוך עצמי.
הכל כבר מעורבב, סחוט, מלחמת התשה שלי בעצמי כדי להפסיק לחשוב ולהרגיש, שהכל יהיה כבר עייף מספיק כדי שסוףסוף אקבל קצת מנוחה, קצת רוגע ואפילו רק כדי להצליח ללכת לישון מבלי לפחד מהחלומות שעלולים להופיע.
חוזרת לספה בסלון כדי להדליק סיגריה ולנסות להירגע.
אני כבר לא זוכרת מתי השולחן היה נקי מטישו סחוט בנזלת ודמעות.
טריגרים מהעבר מציפים את ההווה, מנסים לפלוש, מפילים אל רגשות חבויים שהעלו אבק, כאלה שהדחקתי כל כך חזק כדי לשרוד ולתפקד.
הפגיעות מהעבר, הכל מחזיר לי אותם בזמן האחרון והפחד מלהיות שם שוב, הפחד מכל פגיעה אפשרית שתחזיר אותי לאותו התהום.
בא לי לברוח מעצמי ואפילו רק לקצת, לטבע, רחוק מהעולם, רחוק ממקום שבו צריכים לתת הסברים לאחרים, הסברים לעצמי, מקום של שקט שאצליח לעצום בו את העיניים ולנשום.
תהליכים נפשיים לעולם לא היו דבר פשוט וקל.