זליגה
אני לא כותבת ברור
כי אני אדם סגור
שלא רוצה לדבר בשפה שלכם.
מה שקרה הוא כזה
ואז המילה סגול גרמה לי לבכות
ואור וצל שחקו לי בלב
בין כל מה שיכולתי לראות ולא לראות.
או שמא להראות.
אני מצטערת שסיפורי לא נועד אל ההמונים.
יש רק כתב חרטומים שלא רוצה להתבהר
וכשהוא מתבהר הוא כבר לא שונה
מצבעו של כל נייר ריק רגיל,
כי רק בלילות קודרים זולגת אל לבו של האחר.
תגובות (6)
מעניין שבשירים האחרונים שלך כאילו פנית לקוראים… מרגיש שונה, כאילו משהו קרה.
את כל כך את בשירים שלך שזה מעורר קנאה. אי אפשר ממש להסביר… את פשוט כתובה פה, את! ואני בכלל לא מכירה אותך ויודעת מי את, סו.. (;
איך מכתב חרטומים עברת לנייר?
קצת מוזר, נכון? אולי זו פנייה לעזרה. אולי זה סתם כדי לא להרגיש לבד.
זה נחמד שאת חושבת שזו אני. אני מניחה שזה מנחם אותי באיזשהו אופן אם לשירים שלי יש אופי בכללותו.
אני חוששת שאני עדיין מחרטמת. אני לא אוהבת להיות ברורה, אבל לא בגלל הקהל, כנראה בעיקר לעצמי.
הנייר שרודף אותי מכוסה משבצות (מדהים) והכתיבה שלך לא מרובעת בכלל, לכן היא לא יכולה להתמזג איתו. אה ואם מישהו כאן חושב שהוא כותב מוזר, נסו להסתכל בפתקים שלי שלא מתפרסמים כאן. (בעצם אל).
מעניינת ההערה הראשונה שלך.היא מוזרה, אבל זה לא מוזר רע, נסי לפרסם את מה שבפתקים כי לפעמים ההיגיון מורגש ולא נאמר.
יפה. השפה הזכירה לי את "שלאבידאבילאבאדא". ואז כשכתב החרטומים מתבהר הוא לא שונה מצבעו של כל נייר אחר + מילת הקישור "כי" + רק בלילות קודרים זולגת אל האחר. זאת חידה.
האם מה שזולגת היא האמת?
משהו זולג, השאלה רק באיזו שפה. (: תודה לך 3>