ארבע הממלכות- פרק 7

"ביחד- ביחד?" שאלתי, פי עדיין פעור בתדהמה, ואני מביטה בשיחה המביכה בין שניהם.
אליס הינהנה. "למשך תקופה די ארוכה, למען האמת."
זה היה מעל ומעבר למפתיע.
"טוב זה- בהחלט מוזר." אמרתי והטיתי את ראשי, כאילו מחפשת זווית בה הקשר הזה יראה לי יותר הגיוני.
"אבל אז…" היא התחילה ואז השתתקה. הפניתי את ראשי אליה.
"אז, מה?" שאלתי בהתלהבות.
אליס נראתה מתלבטת, "אני לא חושבת שממקומי לספר לך מה הלך שם… אולי, אה- יום אחד." היא התחמקה ונאנחתי. לא יכול להיות שבאמת חשבתי שמישהו עומד לגלות לי משהו על האנשים הללו, הלא כן?
"אני שמחה שחזרת." קיארה אמרה והחזירה אותי מיד למציאות. בעזרת ידה הימנית היא התעסקה בשרוול יש שמאל של החלוק הצמוד שלה, ושיערה פזור כתמיד, פרוש על גבה בחינניות.
מל הינהן, ולפתע פניו נראו מרוחקים יותר, "טוב לחזור." ואז הוא עקף אותה והתקדם לעבר המאורה, משאיר אותה מאחור, כמו ילדה קטנה שהרגע נזפו בה.
אחרי כמה שניות מביכות מאין כמוהן, היא כיחכחה בגרונה והסתובבה אלינו, "יש לנו משימה להשלים, למה אתם עומדים פה?" ועיניה הצטמצמו בנוקשות. מה שלא יהיה שקרה בין שני אלה, הוא בטח היה רע מאוד.
קיארה פנתה לצד השני של המאורה והלכה בנוקשות עד שפנתה הצידה ולא יכולנו לראות אותה יותר.
אליס ואני החלפנו מבטים והתחלתי להגיד משהו, אך קולו של מל קטע אותי: "שמעתי על המשימה האחרונה שלכם. ועל הכישלון שהיא הייתה," הוא לקח פיקודו והרים גבה.
שאר המורדים החליפו מבטים מובכים.
"זה הכל בגלל-" התחילה למחות לילה, מכופפת האוויר הקטנה, אך גיאה קרא, "לילה," והרים גבה, והיא השתתקה בכעס, משלבת את ידיה.
"אבל זו באמת לא הייתה אשמתנו, הפעם." אמרה מיסטי ונשכה את שפתה התחתונה.
"אז אשמת מי זה היה?" מל שאל ושילב גם הוא את ידיו.
הם החליפו מבטים חסרי נחת אחד עם השני. למה אני מרגישה כאילו הם מסתירים משהו מפני? יש איזה סוד, משהו שהם לא מוכנים שאגלה.
"כן, באמת אשמת מי?" שאלתי והרמתי גבה.
"לא משנה עכשיו. מה שמשנה רק שזה לא היה באשמתנו, ושזה לא יקרה עוד פעם. עכשיו, צריך לעבוד על התוכנית החדשה." אליס כיחכחה בגרונה והעבירה נושא.
ניאו הינהן והוציא מכיסו גליל קלף ארוך ופרס אותו על שולחן העץ שעמד מולו. כולנו התאספנו סביב שולחן העץ וניאו נשען עליו והתבונן בקלף שהתברר שהיה מפה גדולה של כל האומה.
בצד העליון הימני של המפה ניצבה ממלכת האש, צבועה באדום דהוי ומנוקדת קלות בנקודות דהויות שסימנו ערים מרכזיות. במרכז הממלכה ניצבה הנקודה הכהה ביותר ומעליה נכתבה המילה 'רייקו' פעמיים: פעם אחת בשפה אותה מדברות כל ארבעת הממלכות, ופעם אחת בשפה העתיקה של ממלכת האש. אמא לימדה אותי את מעט את השפה העתיקה הזו. היא יפה והאותיות מסולסלות ואני מצליחה לקרוא את המילה 'ארייקווה', שפירושה מרכז בשפה העתיקה.
מתחת לממלכת האש, בצד הימני התחתון, ניצבה ממלכת האוויר, צבועה בלבן דהוי ומנוקדת גם היא בנקודות. בצד שמאל של ממלכת האוויר ניצבה ממלכת המים, כחולה בהירה ועליה רק נקודה אחת במרכז ומעליה רשום 'מדליין-סיטי'. בפינה השמאלית ניצבה הממלכה הגדולה ביותר, ממלכת האדמה הצבועה בירוק. היא הייתה מחולקת בפנים לחמישה מחוזות וכל אחד מהם היה צבוע בגוון אחר של ירוק ובאותיות מסולסלות היה כתוב את שמות המחוזות: 'רין'- הגדול והמרכזי מכולם, 'אווניו', 'גייד-סיטי', 'הארלם' ו-'ליינס'.
במרכז בדיוק, בגבול בין ארבעת הממלכות, צויר עיגול שהיה יותר בולט מהעיגולים האחרים והיה כתוב מעליו בכתב מסולסל 'בית השלטון'.
"אנחנו כרגע נמצאים פה." ניאו אמר והניח את אצבעו על נקודה מסוימת על הגבול בין ממלכת האש לממלכת האדמה.
"בשעת זריחה נתאסף כולנו בקומה העליונה של המאורה, ואז אתם תצאו עם סילבר ותגיעו למרכז העיר." החל גיאה להסביר למל את פרטי התוכנית, וכשאמר 'אתם' הנחתי כי הוא מתכוון למכופפי האש.
"נסווה אתכם, ואתם תזייפו מריבה. מריבה גדולה, עם המון אש והפרת חוקים. מריבה שתבטיח שייקחו אתכם לבית המשפט." המשיך גיאה וחיוך מרוצה החל להתפשט על פניו.
"ב'אתם', אתה מתכוון אליי ואל מל?" שאלתי בבילבול. בפעם הקודמת בה סיפרו לי על התוכנית, זו הייתי אני לבדי.
ניאו הנהן בחוסר סבלנות, "בשביל מה את חושבת שקראנו לו? קיארה מוכרת מדי ואש קטנה מדי. אתם היחידים שיכולים להתאים." ראיתי את אש מזעיפה פנים בזווית עיני. "עכשיו, אתם תיצרו מהומה ותתנו לשומרים להוביל אתכם אל המפקדה. אתם תישאו עליכם את אלו," מיסטי פתחה מגירה בשולחן העץ והוציאה שתי אריזות פלסטיק קטנטנות והגישה אותם לי ולמל. פתחתי את השקית ובפנים הוצאתי מדבקה עגולה ושחורה.
"מיסט בנתה אותם." אמר גיאה והוציא מתוך כיסו שני מכשירים קטנים ושחורים עם צגים ועליו סימנים שיצרו כמו מסלול ובמרכזו נקודה אדומה מהבהבת. ג'י פי אס. גאוני.
"את מדביקה אותה כאן," אמר ניאו ולקח מידי את המדבקה והדביק אותה בעדינות מאחורי האוזן שלי, ואז משך קלות את שיערי שהיה לכוד מאחורי האוזן כך שיכסה את המדבקה לחלוטין. כשהוריד את ידו ממני פניו הוורידו מעט והוא הסתובב ופנה אל כמה ארונות שעמדו מאחורי השולחן.
"ועכשיו אנחנו יכולים לראות בדיוק היכן את נמצאת." גיאה הראה לי את הצג ואת הנקודה המהבהבת שעליו.
"את זה את שמה בתוך האוזן," הגיש לי ניאו מדבקה נוספת והפעם הדבקתי אותה בכוחות עצמי.
"ואם אנחנו מפעילים את המדבקה מכאן," גיאה לחץ על כפתור קטן על מכשיר הקשר. "ואז אנחנו יכולים לתקשר. תדברי רגע."
"מה להגיד?" שאלתי, ושמעתי את קולי בוקע ממכשיר הקשר. התבוננתי בהכל, מוקסמת. טכנולוגיה כזאת יעילה, וכזאת זעירה, לא ראיתי מיימי.
"זה היה שלב א' של התוכנית. ובנוגע לשלב ב', כאן זה כבר החלק שלנו." אליס סיימה את התוכנית, מרוצה מעצמה. מל נראה מרוצה והינהן באישור.
"מעולה. יש לי תחושה טובה לגבי הסיפור הזה." מל אמר ושאר החברים הינהנו, וכל אחד פנה לעיסוקים אחרים. מיסטי התיישבה על רצפת המאורה ופתחה מחברת מלאה ברישומים. היא הוציאה עיפרון עץ מאחד מכיסיה ושתלה אותו על אחת מאוזניה, והביטה במחברת בריכוז.
ניאו המשיך לעמוד ולסקור את המפה ושאר המורדים מצאו מה לעשות ברחבי המאורה.
"בואי איתי, כסופה, אנחנו צריכים לעבוד על כמה דברים." מל קרא לי והתקדם לעבר השני של המאורה. כעת, כשכבר לא הייתי מרוכזת בכל המאורעות האחרונים, התפנתי להתבונן במאורה; היא הייתה מלאה בחפצים, המוני ארונות ומגירות והמון שולחנות עץ שחלקם נראו כאילו עומדים להתפרק בכל רגע. היינו מתחת לאדמה אך את השטח הענק של המאורה הקיפו תקרת מתכת וקירות מתכת גדולים וכהים. בצידה השמאלי של המאורה ניצבו שקי איגרוף ובובות חבטה, וזה בדיוק היה הכיוון אליו מל הוביל אותי.
הגענו למרחב שהיה ריק יחסית מחפצים והוא נעמד בעמידת מוצא מולי.
"תעמדי כמוני." הוא הורה לי וחיקיתי את הפיסוק הקל שיש בין רגליו. התכופפתי מעט והרמתי את ידי כשיד ימין רחוקה מגופי ושמאל קרובה ושתיהן מוכנות להדלק בכל רגע. אנחנו עומדים להלחם, ואנחנו הולכים לעשות זאת בעזרת האש.