הקארמה המתוקה

מקווה שרק לא אקום לסיוט הזה עוד פעם,
עיניי נפתחות ואני רק ממהרת לסגור אותם..
אני מבינה שאין לאן לברוח והנה אני,עדיין פה..
מתעוררת לעוד בוקר "טוב", מתחילה להתארגן:
שמה את החיוך המזויף,
מורחת את האיפור על כול השחור שנהיה לי מתחת לעין,
שלא יחשבו שדפקתי עוד פעם את השאחטה על הבוקר
והשקיות שמסגירות את העייפות והייאוש..
מטפטפת את הטיפה שמורידה את כול האדום ושורפת את עיניי,
מנסה רק להסתיר כול סימן שיסגיר חולשה או כאב מפניי,
מתחמקת משאלות על חיי, מהפחד שהחולשה תיפול מעניי ותשבור אותי,
לא מפרטת יותר מידי , אומרת שהכול מעולה וממשיכה בדרכי,
מנסה רק לברוח מכולם ולהיות רק עם הבדידות,העצב,והכעס שכבר כול כך התרגלתי אליו.
אתם כבר הרגתם אותי מבפנים, אז למה אתם עדיין ממשיכים..
אל תדאגו, אתם את העונש שלכם תקבלו בהמשך,
והעונש שתקבלו יהרוג אתכם לא רק מבפנים…
ואף אחד לא יהיה שם בשביל להבין ולהסביר,
כי אתה זה שוויתרת על כול אלה שיכלו להבין ולהסביר..
אי אפשר לברוח…אבל אני אחכה בסבלנות עד שתתחיל לרוץ מהשדים בכיוון הלא נכון..
השדים ימשכו אותך אחורה ויורידו למטה בשיא עוצמתם
,אתה תמצא את עצמך חסר אונים על האדמה המטונפת,
הדופק בחיים לא פעם כול כך חזק בעבר אה?
הטיפת דם שנוזלת מראשך בעקבות הנפילה ומתחברת עם הדמעה שיצאה מענייך,
אתה מרגיש אותם מחוברות יורדות ומתחלחלות לתוך האוזן,
חש בצמרמורת הקטנה הזאת?
זה מעיר אותך,והעיניים שלך נפתחות סוף סוף לחיים האמיתיים,
מבין שנשארת פצוע, מלוכלך,מיואש ובודד…
זה הולך להרוג לאט לאט כול חלק שקיים אצלכם,
כול כך לאט שלא תישאר הסבלנות.
אתה תיקח את אותה הסכין שאיימתי איתה על הבחורות שלך
ודקרת איתה את החברים שלך,
אבל הסכין מתעקשת לא להרוג
והנה אני פה,מולך,עם חיוך אמיתי שחיכיתי לו כול כך הרבה זמן,
אתה מסתכל עליי עם המבט שהתסכלתי עלייך פעם ,
המבט הזה,
שהתחננתי אלייך שלא תהרוס אותי,
אבל אתה הסתכלת לי פשוט בעיניים וחייכת חצי חיוך,
בזמן שאני נשברת בוכה וחסרת אונים…
אתה פשוט הרגת אותי והשארת אותי בלי כלום…
עכשיו אני פה עם חיוך שלם ואתה מתחיל להבין הכול יותר מידי מאוחר,
אתה מתחנן שאסלח לך.
אני מסתכלת לך בעיניים הרעות שלו, עיניים של שטן , עיניים של ניצול ושקרים…
אני לוקחת את הסכין,כי אין מצב שאתן לך את התענוג למות,
אתה הולך למות לאט לאט בכאב רב ובבדידות קרה,
בזמן שאני מאושרת מהחיים,
כבר לא חושבת עליכם ועל הדרך האיומה שגרמתם לי לעשות בלי סיבה.
אני סיימתי עם זה אבל אתם רק התחלתם.