מישהו
כתבתי והלחנתי אתמול שיר, הוא נראה לא משהו בלי המוזיקה אבל עדיין:
אני מרגיש כל כך לבד כאן
לא יודע מה לעזאזל קורה
כל החיים ידעתי מי אני ולאן אני הולך
ועכשיו אני כבר לא יודע כלום על עצמי
שמישהו יסביר לי איך לצאת מהחרא הזה
שמישהו יביא לי איזה ספר הדרכה
שמישהו יעזור לי, בבקשה
שמישהו יבוא
מישהו
אני מרגיש פתטי בכל כך הרבה רמות
אוי, כולה ילד בן ארבע עשרה שלא יודע מה לעשות
ביג דיל, מי ישמע, אני פשוט כזה תינוק
אבל בכל זאת זה כל הזמן מרגיש שאני נמצא בצינוק
שמישהו יסביר לי איך לצאת מהחרא הזה
שמישהו יביא לי איזה ספר הדרכה
שמישהו יעזור לי, בבקשה
שמישהו יבוא
מישהו
מנסה למצוא מקום שיכיל אותי כמו שאני
אבל זה כל כך קשה, ומעורר על עצמי שאלות
כי כל אחד מהמקומות לא מתאים בדרך אחרת
או שזה פשוט אני שלא יודע איך להיות
שמישהו יסביר לי איך לצאת מהחרא הזה
שמישהו יביא לי איזה ספר הדרכה
שמישהו יעזור לי, בבקשה
שמישהו יבוא
מישהו
אני מרגיש דחייה עצמית, דחייה מהעולם
לא יודע אם כדאי להישאר או פשוט לברוח מכאן
לעולם אחר, מלא בחלומות
רק כמה כדורים, או לקפוץ, או – להתמודד או להרפות?
שמישהו יסביר לי איך לצאת מהחרא הזה
שמישהו יכתוב לי איזה ספר הדרכה
אני לא יכול להמשיך ככה לבד
שמישהו יבוא, מישהו, בבקשה
תגובות (3)
השיר הזה כתוב ממש טוב. ממש טוב! האווירה מדכאת כמובן, השיר כבד ועושה מלאנכוליה בבטן, אבל כשיר ממש אהבתי.
תודה רבה!
כן, אני בכללי לא נמצא במצב מדהים במיוחד בחיים ופשוט ניסיתי להוציא את זה בשיר.
אתה יודע… הדבר הכי חשוב אצל משורר. סופר או כותב בכללי. הוא היכולת להעביר את התחושות אל הקורא ואת זה אני יכולה להגיד בלב שלם שעשית. אני מרגישה את הקושי ואת החששות. זה הגיל הזה. אני בת 16 ועדיין עוברת את אותם דברים. זה מתחיל מגיל 11 אולי 12 אני לא יודעת מתי זה יעבור. זה להרגיש חנוק אבל משוחרר זה לרצות לטרוף את העולם אבל להיזכר שאני עדיין יחסית קטנה וכולם אומרים זה הגיל אבל בתכלס אתה כל כך מבולבל שאתה לא יודע בעצמך מה לעשות ומה יהיה הצעד הבא. נהנתי חקרוא ובהצלחה