אני לא חיה

אני לא חיה.
אני לא יודעת איפה אני, אבל אני לא כאן.
האישונים שלי זזים, ולא רואים כלום.
הרגליים שלי רצות בשיא המהירות, ואני לא מפחדת ליפול. זה לא יכאב.
אני לא חיה.
זה מפחיד, אני לא יודעת מה לעשות.
רופאים לא יאמינו לי, זה ביזיון, המצאה, קשקוש.
אין לי כאב.
אין לי פחד.
אני לא חיה.
לא מרגישה.
אמנם נושמת, אבל נושמת את החומר הלא נכון.
נעלמתי.
אולי אני סתם הנשמה שנותרת לאחר המוות.
אולי כשאנשים מדברים איתי זה סתם מתוך געגוע, מתוך שינה, כתוצאה מאי שפיות.
אני לא חיה.
כבר שבועיים שאני כלום.
אני רוח.
זה העולם הבא שכל כך חיכינו לו?
כי גם פה,
אני לא חיה