מר. למברט

מר. למברט, המורה להיסטוריה אולי היה קצת מבוגר אך עדיין נחשק בבית הספר בו הוא מלמד.
אך רק מישהו אחד עניין אותו.
התלמיד הדכאוני מאחור, טומי.

***********

מר. למברט הגיע לבית הספר מוקדם מהרגיל, וכמו בכל יום, טומי ישב בסוף הכיתה הריקה והקרירה של הבוקר.
המורה הניח את תיקו על השולחן ופנה אל טומי בחיוך ובבוקר טוב .
טומי רק הזיז קצת את ראשה אבל לא הגיב.
המורה הרגיש התקרב לטומי והתיישב לידו.
"אתה מרגיש טוב?" שאל בדאגה את התלמיד חסר ההבעה.
"הכל בסדר? יש איזשהי בעיה?" טומי הרים את ראשה והניד בשלילה.
"אני יכול לעזור במשהו?" המורה הסיט את השיער שעל פני טומי מאחורי אוזניו.
"כן-אתה-יכול" ממל בשקט טומי והשפיל את ראשו, נדמה לו שהמורה לא שמע.
אך הוא שמע היטב מאוד.
"אני יכול?.." טומי קלט שהמורה שמע והאדים במהירות.
לפתע נשמע הצילצול והמון תלמידים התחילו להכנס ולהתיישב במקומותיהם.
"נדבר בהפסקה!" המורה אמר לפני שקם מהכיסא ליד טומי וחזר למקומו.