puma161
טעימה קטנה מכוחה של קארה.

קרייסט פרק 8 "כוח הזרוע"

puma161 11/01/2017 719 צפיות אין תגובות
טעימה קטנה מכוחה של קארה.

"את לא צריכה לסחוב עליך גם אותי. התאוששתי מספיק," סרבה קארה לשאלה שעוד לא נשאלה.
קאיה חזרה אליהם לפנות ערב ביום שלמחרת ואמרה שהם צריכים לחזור כולם במהירות המירבית. "לא חשבתי לשאול את זה, להיפך, רציתי לשאול אם תוכלי לקחת איתך את טרנס גם הפעם?"
"אני חושבת שכן." קארה החטיפה מבט לעברו של טרנס, שעוד ישן. "אבל זה תלוי כמה גדול המרחק."
"בערך שעתיים מעל הים. בתעופה." חישבה קאיה את הזמן שלקח לה להגיע חזרה לחורשה. היא יצאה בשעות הערב של היום הקודם והגיעה לשם בסביבות עשר בבוקר ואז חזרה והגיעה לחוף לפנות ערב. "ואז עוד בערך שש שעות על היבשה עד שמגיעים. אה, ויש רכס הרים באמצע הדרך." היא הרגישה שחשוב לציין זאת. "אני מניחה שלך זה יקח בערך חצי יום."
"יש רכס הרים באמצע?!" קארה רצתה לקבור את עצמה. "לא חשבת לציין את זה לפני שהסכמתי לקחת אותו איתי גם הפעם?" היא הצביעה בכעס על טרנס, שעדיין ישן שנת ישרים ולא היה מודע כלל למתרחש סביבו. הסגול בעיניה נראה כמעט זוהר בקרני השמש השוקעת וקאיה יכלה להישבע שאם מבט יכל להרוג, היא כבר לא הייתה עומדת שם עכשיו.
קאיה פתחה את פיה כדי לומר משהו אך קארה לא נתנה לה לדבר. "ואל תגידי ש- 'חשבת שהבנתי את זה', כי עם כל הכבוד, איך אני אמורה לנחש שיש הר באמצע הדרך?! זה לא כמו ים." היא החליטה שאין טעם להתווכח איתה והפנתה את מבטה לכיוון טרנס, חושבת אם כדאי להעיר אותו או לתת לו להמשיך לישון. היא לא הייתה צריכה לחשוב הרבה.
***
טרנס התעורר באמצע הלילה ומיד שם לב לתחבושות חדשות שנכרכו סביב ידו. הוא התיישב על הקרקע החולית והביט סביבו, מבחין בשתי דמויות עומדת ומדברות בקו המים, האחת עם שיער לבן וארוך שכאילו בהק בחושך והתנופף ברוח הלילה והשניה עם שיער קצר וכהה שבקושי נראה חוץ מכמה גוונים ורודים זוהרים. הן נראו כאילו התווכחו לפני כמה זמן ועכשיו הן מנסות למצוא פתרון. אחרי כמה שניות הדמות ארוכת השיער הפנתה את מבטה לכיוונו וקלטה שהוא ער. הוא נופף בידו כדי שתהיה בטוחה בזה בעודו קם ומתחיל להתקדם לכיוונן. "על מה דיברתן?" שאל כשהיה מספיק קרוב.
"על הדרך שלנו למחנה." ענתה קאיה בקצרה.
"לא אמרת שתקחי כל אחד מאיתנו לפי תור?" טרנס לא הבין.
"אמרתי, אבל יש שם בעיה ואני צריכה לחזור כמה שיותר מהר אז קבענו שקארה תיקח אותך גם הפעם."
"אז מה הבעיה?" הוא הרגיש שיש אחת כזאת.
"היא אומרת שיש רכס הרים באמצע." התערבה קארה ונעצה בקאיה מבט נוקב.
הוא הבין את הבעיה, קארה לא תוכל לסחוב אותו עליה דרך ההרים. הוא רצה להציע שבקטע הזה הוא ילך מאחוריה, אבל הבין שזה לא יעיל כי הוא סתם יגרר ויתמוטט באמצע. "נחצה את הגשר כשנגיע אליו." זה הדבר הראשון שעלה בראשו.
בערך בשלוש לפנות בוקר הם יצאו, קאיה באוויר וקארה מתחתיה, נושאת את טרנס ורצה במהירות בלתי אפשרית על פני המים והאדמה שאחר כך. היא צברה מהירות ככל שהתקדמה עד שבסופו של דבר כל מה שטרנס יכל לראות היו כתמים מטושטשים בצבעי ירוק וחום. הוא שיער שאלו יערות ואדמות והיה לו חבל שלא יכל לראות אותם כעצמם אלא רק כגושי צבע מזדמנים.
אחרי כמה שעות – ארבע בערך – נשמעה צעקתה של קאיה. "הגענו לגשר!"
כמה שניות לאחר מכן קארה נעצרה בפתאומיות כזו שהבחילה גאתה בבטנו של טרנס והוא נתקף סחרחורת. כשהתאושש הוא פנה להביט למה עצרה. זה לא היה הר באמצע הדרך. זה היה צוק.
מולם ניצב קיר אבן ענק מלא בבליטות ושיפועים מסוכנים וטרנס נאלץ להטות את ראשו עד קצה גבול היכולת כדי לראות את סופו, שאם עננים עוד היו קיימים, הוא היה מוסתר על ידיהם. הקיר השתרע למרחק של כמה אלפי קילומטרים ולמרות שקארה יכלה לעבור אותם בשניה היא לא תכננה לעשות זאת, כי אז הם היו מאבדים את הדרך. "עכשיו, איך חוצים אותו?" היא שאלה.
"לא נטפס עליו." כאב לו לומר את זה, הוא אהב טיפוס הרים וידע שאם לא השבר בידו היה מציע בשמחה כן לעשות את זה.
"אני אחכה לכם בצד השני, כשתמצאו דרך פשוט תבואו." קאיה אפילו לא טרחה לנחות לידם, היא התרוממה לגובה רב יותר ועברה את הצוק הענק בתעופה מהירה.
"היא לא עוזרת," רטנה קארה כשקאיה כבר לא הייתה באזור. "אפילו לחשוב על דרכים היא לא עזרה לנו."
"לאיזה גובה את יכולה לקפוץ עם הרגל הזאת?" שאל פתאום טרנס, מתעלם מתלונותיה על קאיה.
"לא יודעת. הכי גבוה שקפצתי עד עכשיו היה עשרים מטרים, אבל אני יודעת שאני יכולה יותר." היא חייכה בגאווה.
"ואמרת שיש לך גם עין ביונית, נכון?" היא הנהנה. "אז את יכולה לאמוד את הגובה של זה." זו לא הייתה שאלה, הוא פשוט אמר את זה.
"אני יכולה, אבל לא בטוח שזה יהיה מדויק, אני צריכה לראות את הקצה שלו בבירור כדי למדוד אותו."
"זה לא חייב להיות מדויק, רק הערכה תספיק." מיהר טרנס לומר בעוד התכנית מתגבשת במוחו.
"לאן אתה חותר, בכל מקרה?" היא שאלה.
טרנס חייך. "יש מדפים בכל מיני מקומות על הצוק, את יכולה לקפוץ עליהם עד הפסגה שלו וממנו בחזרה למטה."
זו נשמעה תכנית מבטיחה, למעט בעיה אחת. "עם החלק הראשון עוד יכלתי להסתדר, אבל אם אני אקפוץ מכזה גובה בפעם אחת אני ארסק לעצמי גם את הרגל האמתית וגם את הביונית."
"אה." הוא ניסה להסתיר את אכזבתו ומבוכתו. התכנית נראתה כל כך טוב בראשו.
פתאום עיניה של קארה אורו וזהרו בכחול. "אם אין דרך, אני אצור דרך," היא מלמלה לעצמה וחיוך זדוני הסתמן בזווית פיה.
"את מה?" טרנס לא הבין.
"עין, רגל ו- יד ממתכת. אגרוף מידי הימנית יכול לשבור הרים, או במקרה הזה, צוקים. אני פשוט אצור לנו מעבר דרך האבן." חיוכה התרחב. "הרבה זמן לא יצא לי לשבור עם זה משהו…" היא סובבה את ידה הימנית כהכנה לקראת המעשה. "כדאי שתתרחק." מהירות הסיבוב התגברה יותר ויותר והיא כבר לא הסתכלה עליו, מבטה ננעץ במרכז קיר האבן שמולם.
טרנס נסוג כמה צעדים לאחור, ואז עוד כמה כשראה ניצוצות יוצאים מכתפה של קארה, ועוד בערך עשרה כשרגלה השמאלית התחפרה באדמה הקשה והמסולעת וידה הימנית הסתובבה כל כך מהר שנראתה כמו כתם שחור-כחול מטושטש. נראה כאילו שכבת העור שעטפה את ידה הוסרה ונשארה רק המתכת, ואולי זה מה שבאמת קרה. גם רגלה השתנתה, כאילו גם מעליה הוסרה שכבת העור, ועכשיו הייתה כחולה-שחורה ובעלת פסים אדומים מוארים ומסורגים שהנוזל הזורם בהם נראה כמו דם. עכשיו עמד טרנס במרחק של כמעט מאה מטרים מקארה ועיניו שוטטו במהירות על סביבתו, מנסות למצוא מקום מסתור בשממה החומה והסלעית. לבסוף הוא מצע סלע עצום ממדים ובחר להסתתר מאחוריו במחשבה שיגן עליו מפני רסיסי הסלע שבטח יתעופפו לכל כיוון כשקארה תרסק אותו באגרוף.
נראה שקארה צברה מספיק אנרגיה, כי היא עצרה את הסיבוב וכיוונה את אגרופה לכיוון הקיר העצום, נדרכת עוד יותר ונועצת חזק יותר את רגלה בקרקע. טרנס לא העז להוציא יותר מראשו מחוץ לסלע וכשראה זאת קפא במקומו. זה קרה בשניה, לרגע אחד קארה עוד עמדה במקומה ורגע לאחר מכן פיצוץ עז נשמע מכיוונה ורסיסי אבן התעופפו לכל מקום. ההדף היה כל כך חזק שטרנס נאלץ להיאחז בסלע בכל כוחו כדי לא לעוף אחורה. הוא חיכה שם כמה זמן, ממתין עד שלא היו עוד שברי אבנים באוויר, ואז יצא מאחורי הסלע – שבאורח פלא לא נהדף גם כן – והתקדם במהירות לכיוון המקום בו היה פעם קיר אבן עצום ממדים, חזק ונראה בלתי ניתן לעבירה, ועכשיו נפער במרכזו חור עצום שדרכו ניתן לראות את עברו השני של הצוק. סדקים נפערו לכל אורך וגובה הצוק ונראה שהוא עומד להתמוטט בקרוב.
מול כל זה הוא ראה את קארה עומדת וידיה על מותניה, הוא דמיין הבעת סיפוק על פניה וחיוך גאה וכשהסתובבה אליו גילה שצדק. "אמרתי לך." היא פרשה את ידיה לפניה, בכיוון מה שעשתה. "בוא נלך. לפני שהכל יתרסק עלינו."


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך