סיפורי ערסים אלירן ויובל פרק 13

פרק 13
"טוב יובל תראי מה נעשה:אני אאשר לך לצאת הביתה ואת חוזרת ביום שלישי.אבל זה אומר שאת לא יוצאת לסוף שבוע בבית"מיכל האחראית בנות חייכה ואמרה לי.
אחרי השישבת הכי נוראיים בחיים שלי הרגשתי שאני חייבת קצת זמן בבית,לקחת הפסקה מכל הבלגן.
"וואו מיכל תודה את ענקית"חייכתי אליה.
"בכיף מתוקה,רק אל תשכחי לעבור אצל אלון לקחת אישור יציאה"אמרה ואני יצאתי מחדרה.

~פלאשבק-שישי בערב~
"אנחנו יכולים לדבר?"תפסתי את ידו של אלירן שיצאנו מארוחת ערב.
"ממש לא"אמר באדישות והסתובב אליי עם גופו,אך עינייו מרצדות לכל עבר,רק לא עליי.
"אלירן נו באמת"משכתי בידו.
כל כך רציתי לנסות להסביר את עצמי,לנסות לספר לו מה הלך שם,שיבין שזאת הייתה נטו טעות איומה שלא תחזור!
"יובל שחררי וצאי לי מהחיים,מבחינתי את לא קיימת בכלל"אמר בעצבים.
הוא שחרר את ידו והלך משם מותיר אותי מחזיקה את הדמעות.
קשה לי בלעדיו.
אני מרגישה כל כך מגעילה.
~סוף הפלאשבק~

"היי אמא"נכנסתי הביתה עם חיוך וחיבקתי אותה.
החום הזה היה כל כך חסר לי!
גם אליענה גיסתי ונויה הקטנה היו.
"היי מתוקה מה שלומך?"חיבקה אותי אליענה.
היא ממש חמודה אני מתה עליה.
בתקופה שנפרדתי מנדב היא תמיד הייתה איתי ועזרה לי.

"אני יכולה להיכנס?"נכנסה אימי לחדרי.
"ברור"עצרתי את הסדרה שלי והתיישבתי במיטתי.
"למה חזרת?קרה משהו?"שאלה והביטה בי בדאגה.
"אני ואלירן נפרדנו"אמרתי בשקט.
"אוי בובי"חיבקה אותי.
"אל תדאגי מהניסיון שלי עם אבא שלך"חייכה והמשיכה "הוא עוד יחזור על ארבע"
"האמת שזה בגללי"אמרתי.
אני מקווה שהיא צודקת.
"המצב כל כך גרוע?"שאלה.
"המצב לא משהו"אמרתי.
"אוי תפסיקי, משפחת ביטון תמיד מסתדרת, הכל יהיה בסדר! ובובי אף אחד לא שווה את הדמעות שלך"חייכה ויצאה מהחדר.

-יום שני-
"יובי שומעת?"התקשרה אליי בבוקר אליענה גיסתי.
"הא אליענה מה קורה"
"מעולה מותק,יש מצב את עושה לי טובה?"
"כן בטח דברי"
"בואי איתי לקנות בגדים,אמא שלך בעבודה וגם תומר ואני שונאת לקנות לבד"
"את רצינית?ברור שאני באה"
"סבבה חצי שעה אני אוספת אותך תהיי מוכנה"
סופסוף לצאת קצת מהבאסה שנתקעתי בה.
לבשתי שורט וחולצה של אמבר-קומבי וכפכפים.
אספתי את שיערי הארוך לקוקו גבוה והתאפרתי כמו תמיד.
אכלתי משהו בקטנה כי צפוי שאני ואליענה נאכל ויצאתי מהביניין לחכות לה.
"בוקר טוב"נכנסתי לרכב שלה וחיבקתי אותה.
"רעבה?"שאלה בחיוך והחלה לנסוע.
"אכלתי בקטנה אבל האמת שכן"אמרתי ונסענו לבית קפה.
אני הזמנתי סלט ושקשוקה והיא הזמינה סלט וחביתה.
"מה מאמי שמעתי מאמא שאת מבואסת"אמרה ולגמה מהנס שלה.
"הכל מספרת זאתי הא"צחקתי והמשכתי "אני ואלירן נפרדנו"
"למה? "שאלה "בואי נגיד שכמעט בגדתי בו בטעות"אמרתי והשפלתי מבט.
"כולם עושים טעויות.ניסית לדבר איתו?"שאלה. "הוא לא מוכן להקשיב לי"אמרתי ביאוש.
"תחכי כמה ימים יש דברים שמסתדרים מעצמם"אמרה בחיוך.
*
אז סיימנו את 'המסע קניות' שלנו וקניתי מלאא דבריםם.
קניתי צ'ארם לפנדורה שלי,אוברול לבן שחור,ג'ינס בהיר חלק ושני חולצות.
אליענה קנתה אוברול תואם לשלי,כמה חולצות ועוד כמה דברים לנויה הקטנה.
"תקשיבי אני באדום-לבן רדי שניה תוציאי את נויה"אמרה ועצרה ליד הגן של נויה שחזרנו.
יצאתי מהרכב והתקדמתי לגן.
ראיתי את דניאלה חברה שלי עם אחיה הקטן.
"היי מה את עושה כאן?"שאלה וחיבקה אותי.
"חזרתי לכמה ימים הביתה"אמרתי בשקט. "רגע אז את חייבת לבוא הערב"אמרה בהתלהבות.
"מה לאן?"שאלתי בסקרנות. "אם שכחת יש לי יומלדת היום אז השכרנו לופט"אמרה וחייכה.
הרגשתי מובכת ששכחתי את היומלדת שלה..
"וואי נכון מזל טוב קטנהה שליי ברור שאני אבוא"חיבקתי אותה.
"יופי אז היום ב8 וחצי, תלכי עם טלי שתמצאי את המקום"אמרה והלכה.
*
התלבטתי אם ללכת ליומלדת.
מצד אחד היינו ממש קרובות לפני שעברתי, אבל מצד שני נדב יהיה..
החלטתי לבוא בסוף,נדב יכול לקפוץ לי!
התחלתי להתארגן.
לבשתי את האוברול שקניתי הבוקר ונעלתי נעל עקב שחורה.
עשיתי פן ופיזרתי את שיערי הארוך.
התאפרתי,שמתי קצת בושם ואת השעון שלי והייתי מוכנה.
אמא שלי הקפיצה אותי לבית של טלי והלכנו ללופט ברגל כי זה ליד הבית שלה.
"שלוםם"נכסנו שנינו ללופט.
היו כמה ילדים שהכרתי וכמה שלא ולאט לאט המקום התמלאה.

"אז מה יובל איך בפנימיה?"שאל שרון.
יצאנו מהלופט וישבנו בכניסה והוא עישן.
היינו הידידים הכי טובים,אנחנו מכירים המון שנים.
"אני ואלירן נפרדנו"אמרתי. "הגיע הזמן"שמעתי קול מאחורי.
הסתובבתי וראיתי את נדב.
"אה אחי מה קורה"שרון נתן לו חיבוק כזה של בנים.
שתקתי.
מה יכולתי להגיד.
התגעגעתי לנדב,אני אשקר אם אגיד שלא.
"למה ניפרדתם?"לקח כיסא והתיישב מולי.
"עיניינך?"שאלתי בתקיפות.
"צודקת,באמת לא עינייני"השפיל את מבטו. "מה יש לכם"שאל שרון והביט בנו בתמיה.
"טוב אני.. אני נכנס"גימגם קצת ונכנס ללופט.
"מה עכשיו קורה בינכם?"שאל שרון וכיבה את הסיגריה שהייתה בידו.
"היה ביננו קצת בלגנים שהייתי כאן בשבת קודמת"אמרתי בשקט.
"ואני ואלירן ניפרדנו כי בגדתי בו,בעצם זה היה בכוח. אבל הוא לא מוכן לדבר איתי"המשכתי.
"אבל תנסי להבין אותו"אמר, הבטתי בו בתמיה והוא המשיך "נדב בגד בך ואת לא היית מוכנה לדבר איתו"אמר.
הוא צודק.
"טוב בייב אני נכנס"אמר ונכנס ללופט.
חשבתי הרבה על מה שהוא אמר.
אבל זה אותן דבר.. נדב בגד בי הרבה.
אז יש לי עוד סיכוי לחזור לאלירן?
נכנסתי בפנים וראיתי את כולם עומדים לתמונה.
"הייי רגע מה איתי"צעקתי ומשכו אותי ממש לאמצע התמונה.
"אנשיםם התמונה יצאה פצצה אני מעלה אותה"צעק נדב.
האמת שממש נהנתי..ואני הולכת לעשות הכל כדי שאני ואלירן נחזור,אני באמת אוהבת אותו…