התפרצות ספונטנית
זו התפרצות ספונטנית, היא אמרה. רגע כזה שבו העצב תופס שליטה על הכל וגורם לכך שדמעות יימלאו את כל לחיי.
סוף סוף מצאתי משהו שמשייך אותי אל כולם וגורם לי להרגיש שמחה, אז למה אני מרגישה שכל הדרך שלי מלאה בסלעים שאי אפשר לעבור, כאלה שרק מנסים לדרדר אותי אחורה?
היא אמרה שאני מסוכנת, כי נורא קל לי לשקוע בעצבות, ושיותר קשה לי לצאת מזה. זה פשוט משתק את כל גופי וגורם לי לא לעשות כלום.
זה משאיר אותי בוהה באוויר, מנותקת מהסביבה.
אלו רק דמעות, היא אמרה לי לאחר שניגבתי את עיניי בפעם המיליון. הן יעזרו לעינייך להתנקות מכל הלכלוך שבהן, וכך תוכלי לחזור ולראות את כל היופי שמסביב.
זו התפרצות ספונטנית, היא אמרה, אבל בשבילי זה רגע כזה שבו העצב תופס שליטה על הכל וגורם לי לבכות ללא מעצורים, עד שכל הדמעות שנאגרו בעיניי מתייבשות.
זו הרגשה משחררת, אך למה היא חייבת להיות מלווה בתחושת מחנק ועצבות?
תגובות (5)
בטוחה שלא להתייחס?
כתיבה מעולה, כמו תמיד… מסקרן לדעת מי זאת ה"היא" שאת מדברת עליה.
אני מאמינה שאם היא אומרת לא להתייחס, כך אנו צריכים להתנהג.
אהבתי ממש ממש את הסיפור הזה, מבטא בערך את כל הזמן האחרון (רק שבמקום דמעות, לי יש משהו אחר).
לילה טוב, יהיה בסדר
קטע יפה ומרגש, כתוב ברמה סבירה, מצריך קצת עיבוד (שגיאות פה ושם וכד').
זה יפה מאוד ואישי. סוף מעט מאכזב, אבל הקטע הזה כל כך כל כך חי ומדבר שאפשר לסלוח לו כי הוא בן אדם פחות נייר.
אהבתי את החזרה לנושא בסוף הטקסט.
אני מצטרף לשאלה ששאלו מעלי:
מי זאת 'היא'? (הרי זה כתוב בגוף ראשון)
כתיבה טובה (כרגיל)