פרחים בשדה, מוקשים
איך אתם יכולים להמשיך ללכת, כשפרח כזה יפה גדל מתחתיכם?
איך אתם מסוגלים לעבור על פניו, כאילו לא היה קיים?
איך אתם מסוגלים לשתוק, כשהוא פותח את פיו ושר במלוא גרון?
איך אתם שומרים את כל המים לעצמכם, ונותנים לו לנבול ולקמול?
איך אתם יכולים להמשיך ללכת, כשפרח כזה יפה גדל מתחתיכם?
איך אתם מסוגלים לעבור על פניו, כאילו לא היה קיים?
איך אתם מסוגלים לשתוק, כשהוא פותח את פיו ושר במלוא גרון?
איך אתם שומרים את כל המים לעצמכם, ונותנים לו לנבול ולקמול?
תגובות (10)
ז'אנר סיפורים מהקופסא?
האמת, אני פחות מתחבר לסיפורים בשאלות.
אבל זה אני ;)
קצת קצר וחבל… אבל כתוב ממש יפה. ממש אהבתי את הדימוי של הפרח ששר.
המילה מוקשים בכותרת מאוד חזקה וגורמת לכל הקטע להיראות אחרת לגמרי.
קטע מעולה! רק בפעם הבאה שלא ייגמר כל כך מהר (;
CB, כל אחד והטעם שלו (: לדעתי זה מחזק מאד את המסר.
CW, תודה רבה לך, אני מעריכה אותך מאד. גרמת לי לשמוח, באמת תודה.
הצלחת להעביר את המסר. יפה מאוד
קצר ולעניין כמו שאומרים. אפילו שהביטוי הזה אני לא אוהבת -_-
תודות (:
כתוב מצויין. מאוד אנלוגי.
תודה רבה
זה נכון. מאוד נכון. רוב האנשים, כמעט כמעט כולם לא מבחינים בכלל בפרח המקסים שצומח ממש מתחת לאפם. לא מבחינים בשרקרק המתעופף מעליהם בצבעיו המרהיבים, בקולות הדפיקה על העץ של נקר הבונה בית בעץ. בשממית על התקרה או בזיקית מסתווה על ענף דק. צריך משהו שכבר אין לרוב האנשים ונקרא רגישות לסביבה. ולך יש אותה גם יש אותה לדעתי.
תודה לך, תודה. נראה שגם אתה ניחנת בתכונה זו אם תיארת אותה בצורה נפלאה כל כך.
הלוואי שהייתי יכולה לכתוב את הדברים שאני רואה… את העץ שמעליי זוהר בירוק, את הכביש המתמשך, את קרניי השמש העדינות, את האנשים המיוחדים; לכן מצאתי לי עוד תחביב – צילום. צילום חובבני כמובן, אך בכל זאת שווה (: