הידיים של פיקאסו

תודה דני (:

אני מסכימה משום מה. תודה 3>

כי פיקאסו הוא צייר והוא מצייר אותה ככה. היא האומנות שלו. אבל הוא לא נכנס לתוכה ובסוף כל מה שנשאר זו תמונה שמסתכלת אליו בחזרה בעיניים. לא מתחננת, אבל לגמרי שלו.

כן, זה ברור לי..
אני אשאל אחרת; האם בחרת בו באופן רנדומלי ואינטואיטיבי או שיש בבחירה זו משמעות כלשהי?

פעם ראית אותו מצייר אנשים? מעוות לגמרי. תרשום פיקאסו בגוגל, יהיה לך התרשמות. או שאלה שואל שאלה אחרת, עמוקה יותר, למה דווקא העיוות הזה הוא הנבחר?

בדיוק

זה בגלל שהן עשויות מחלקים חלקים, כמו פזל שמנסים לחבר, רק שהוא חיבר אותן כל כך הפוך ומעוות, שהן לעולם לא נראות בסדר בציור שלו. הן מטרידות לכל הפחות. מוטרדות לכל היותר. אבל הן לא עצובות, למרות זאת. הן מלאות בהנאה. וככה היא מרגישה כשהיא נמצאת מתחת ליד שלו, כאילו היא נמצאת מתחת ליד של פיקאסו. כאילו הוא מחבר אותה הפוך ולא נכון , והיא אולי נהנית מהנוכחות שלו, אבל בתוכה משהו צווח שזה לא בסדר. שזה מעוות. שהוא מצייר אותה לא נכון. ושבהנאה שלה יש פגם שמטריד גם אותה וגם את מי שמסוגל להסתכל לגמרי אל עיניה. הוא רואה שהרכיבו אותה עקום ומעוות, מי שיסתכל לה בעיניים. והיא כל כך רוצה שהצייר יכנס פנימה ויבין אותה נכון, אבל היא לא יודעת אם ישנא אותה או לא. היא מעדיפה שיצייר אותה מלאת הנאה וענווה אפילו אם זה צווח. והיא חיה עם השקר הזה, למרות שהיא רוצה שבאלימות יכנס לתוכה ויפרק את הנפש שלה לגורמים אמיתיים. היא מעדיפה את הציור שלו. והיא רוצה להכיל לגמרי את התפיסה שלו אותה, כדי לא להיות מודעת לזה שהיא בתמונה צורחת. הדחקה. הן באמץ נראות מדחיקות בציור של פיקאסו. הבנת? מה אתה חושב? הצלחת להבין?

אה ואני חושבת שמה שהוא מחבר לא נכון, זו הרי האהבה העצומה שלה אליו. זה העיוות. הוא לא רואה את האהבה הזו, הוא סותם לה את הפה, וכל מה שרואים בציור שלהן זה שפתיים מחייכות ועיניים צווחות. היא מוכנה גם להיות תמונה "מכוערת" , כל עוד יסכים לצייר אותה. הרי, אולי פיקאסו האמיתי צייר רק נשים מסתוריות , כי לא יכל להבין שמה שנעים וצורם בהן כל הזמן זה חוסר יכולתו לראות את האהבה שלהן אליו? ככה זה נראה.

מצד אחד, היא אוהבת אותו
ומצד שני, הוא לא מבין זאת.
חוסר ההבנה שלו מתבטא ביחסים בניהם ומאפשר לו, באופן לא מודע לעוות אותה. והיא, שבטורה צמאה לכל יתייחסות מצידו, מאפשרת לו לנהוג איתה כך ומוצאת בזה הנאה. מכאן שהיחסים בניהם מזוכיסטיים כיוון שהיא משאירה את המצב על כנו במקום לפקוח את עיניו ולומר לו את שעל ליבה- את רצונה התמים להבנה ואהבה מצידו.
אך מתחת לפני השטח ישנה עוד שאלה:
האם באמת הוא עושה את זה באופן לא מודע או שמא הוא נהנה לצייר אותן דווקא כך?
כך או כך, פיקאסו השאיר את חותמו בעולם.

חחחחח אתה משעשע נורא – בתגובה להערה האחרונה שלך . בכל מקרה, אהבתי מאוד מה שניסחת. אבל נראה לי שהיא לא מספרת לא בגלל מזוכיזם אלא בגלל היחס שלו אליה . זהו יחס מבלבל, חצי אירוטי מעט אלים מעט אדיש וגם מעט יץ מיודד. הרי כל מה שרצה היה גצת תשומת לב, הפה שלה, ידידי , עדין . אבל העיניים חודרות לשלה – אירוטי. אני חושבת שהיא נהנית מחוסר הגבולות הזה. נהנית וסובלת. היא רוצה שהוא רגע ידע את האמת , ויפסיק עם האדישות של יד שלא נכנסת פנימה ומגלה אותה באמת . אבל מצד שני היא גם שבויה לתוך העונג שבקרבה שלו, שביד על הפה שלה שמפלרטטת איתה אולי בדמיון. הרי אם תספר לו את האמת, היד תוסר, אולי יתרחק? היא נאבקת בו ובעצמה כאן ובסוף מחליטה להתמסר לסיטואציה ולהיות רק שלו ושל הגחמות שלו, שזו הפגנה של ההתאהבות שלה, במקום להיות של הגחמות שלה "לספר לו" ולהיות כנה בגלל ההתאהבות.כלומר יש שתי דרכים לבטא התאהבות – כניעה או פעולה. לגבי השאלה שלך- אממממ , אני חושבת שזה באמת מה שהוא מרגיש, שהוא מאוד כנה, ובגלל זה הציורים האלה מזעזעים, כי זו המציאות שלו. יש בו קונפליקט, אולי מחוסר ביטחון עצמי, הוא מפרש אהבה בתור גחמות אנושיות ולא משהו ללא תנאים שמופנה כלפיו. בגלל זה כל הנשים תמיד מלאות ומרוצות, למרות שהגוף שלהן כלוא בצורות גאומטריות. הוא לא מבין שהצורות הללו זה ר דפוס כדי שיבחין שאין שום דבר מסתורי בשמחה שלהן או מסובך או גאומטרי. זה לא גאומטרי, זה עמוק עם נפח מגוון יותר ולא בעל צבע אחיד או קווי מתאר. הוא פשוט באמת ובתמים חסר כל ביטחון עצמי שזו תהיה הדרך האחרונה בה ינסה לראות מצב – להבין שתפקידו הוא לא לרצות.

תודה רבה! גם לי היה נראה ככה

תודה רבה רבה רבה D: הכי כיף לשמוע

איזה כיף לקבל תגובות,בייחוד כאלה, תומכות וארוכות שמתייחסות לדברים,ממישהי שאני מעריצה את העבודה שלה. ולחשוב שאת יושבת ונהנית מהם… רק על זה אפשר לכתוב שיר. תודה רבה לך, אני מרוצה לגמרי עכשיו ואת נותנת לי משמעות נוספת להעלות דברים.

את בוודאות לא היחידה שהרגישה שזה בלתי מובן , אולי אם תשאלי דברים אנסה לפרש לך אותם. תודה על התגובה 3>

אה. יודע, אתה כנראה צודק. זה לא שמה שהתגובות האחרות אומרות זה סותר. מדובר כאן אומנם על היכולת שלה לדבר ואלימות שהיא רוצה לממש, אבל ללא כל צל של ספק מהות היד שלו על הפה שלה לא מביעה רק את אלו – פלוס קרבה אנטימיות ורומנטיקה. אלא גם סוג של מגע, מגע אולי מיני אולי לא, אבל הוא אינו מספק. והיא רוצה אומנם שהיד תענס לגמרי לתוכה, תדחק את הנפש שלה, שזה די אלים. אבל זה גם די אירוטי. וגם העניין עם המבט בסוף – מאוד טעון.לא פספסת כלום, תפסיק להרגיש חוסר ביטחון עצמי. אהבת את השיר בכלל? ותודה על הטרחה.

קשה לי עם טקסט שהוא על גבול ההיגיון.
כלומר טקסט שקשה לי לתאר אותו בדמיון כי הוא לא משהו שנקלט בחמשת החושים.
זה דורש ממני ריכוז כדי להבין את המשמעויות.
זה כל כך שונה מסיפורים… כי בסיפור את מחברת שהכל יזרום לכדי רגע כלשהו שבו את שולטת בקורא.
כאן, את מחפשת לשבור ולזעזע. עם תמונות לא נתפסות של יד על הפה, חדירה לגרון ונפש פגועה עם אבנים הפוכות.
זה לא משעמם… זה מעניין אך דורש מצב רוח מסוים כדי לקרוא אותו.
בשבילי זה סיפור כאוטי עם הגיון פנימי ופחות שיר.

אתה צודק. יש שירים יותר מסודרים. הסיפור כאן הוא יותר פשוט מערכת של סמלים לחשוב מה כל דבר אומר ולהמשיך. צריך לנסות לפעמים לזרום ולראות מה זה גורם לך להרגיש, לא רק להתקע. ככה אני עושה הרבה פעמים, אני קוראת ורואה מה את מרגישה וחווה ואם זו הזדהות כנראה שהבנתי את השיר. אל תפחד כל כך ממה שאתה לא מיד מבין, אם התחושה נקלטת.

מסכימה. אלוהים, תודה רבה! איזה כיף לשמוע (: שמחה שאת פה.