גם אחרי שנה
לא משנה כמה שנים נהיה יחד,כמה נאהב,נעבור, נחלוק
בסוף כולם עוברים אחד מול השני כמו זרים
אחרי שהוא היה לי חוף מבטחים
קצרה היריעה מלספר מי היה הוא –
המשענת, הכוח, היציבות, החיבוקים החמים והמלטפים, הקולות שלו שעד סוף ימי יהיו במוחי.
איך בסוף נהיים זרים איך הכל מתקשה ומתפוגג למה זה ככה? זה לא יכול להשאר ככה
כולן שואלות אותי למה אני לא ממשיכה הלאה למה אני לא עוזבת את זה..מה שלא שלי כנראה לא צריך להיות שלי אבל אם הוא היה פה עכשיו הייתי אומרת לו כל מה שלא חשבתי שיקרה
שכל דייט אני משווה אליו
שהייתי מוכנה לעשות הכל רק שיחזור
שהייתי רוצה להיות בין זרועותיו 24/7
שאשנה כל מה שהוא רצה ולא רציתי
שלא אשן באלכסון ולא אתעצבן מכל דבר
שהריח שלו זה הריח היחיד שהאף שלי לא אלרגי אליו
שאני לא רוצה אף אחד חוץ ממנו.
עברה שנה ואני עדיין חולמת עליך מתגעגעת חושבת וזועקת הגוף שלי לא מסוגל לשחרר
אני רוצה…אבל לא יכולה
עברה שנה ואתה עדיין כל החיים שלי הבן אדם שלי.
לא משנה עם כמה גברים אהיה בסוף אחרי שהורדתי את היום מעלי ושמתי פיג'מה אני מדמיינת איך הוא ליידי מחבק ומנשק. כמו לפני שנה ממש אותו דבר
ואת הריח, הריח שהאף שלי משתוקק להריח שוב
כמה שאחייך חיצונית – נפשית אני זועקת..
תגובות (1)
מבינה את הכאב שלך, אל תדאגי זה יעבור בסופו של דבר.. תזכרי הכל לטובה
צורת ניסוח יפה מאוד. כדאי לעבוד טיפה על סימני פיסוק אבל חוץ מזה ממש יפה.