חיוך מאחורי מסכה שנפלה ממזמן

אף אחד לא עזב אותי,
לא המשפחה,
לא החברות,
לא אתה;
וסוף סוף לחיים יש סיבה,
וחיוך נמרח על פניי,
סתם כי הוא בא,
בא והולך, וחוזר בחזרה.
ואני כבר לא מקשיבה לסביבה,
גם לא למי שמדבר מקנאה
ואני כבר לא מגיבה,
יש לי איתך מספיק אהבה,
אני כבר לא צריכה מסכות,
אולם, זה קצת מזכיר נשכחות;
אני זוכרת כל צחוק ובדיחה
שכל מסכה לי אי פעם סיפרה,
ואפילו שזה כבר לא עקרוני
אני אוהבת את הזכרונות האלו איתי.