איך לא ידעת?

האם לא ידעת שהתרגשתי?
כשנגעת, כמה רעדתי?
האם לא ידעת שכשזמזמת
בניתי סיפור?
אני נשענתי על מה שאמרת
בניתי עוגן ממה שכתבת
ולמרות שלפעמים הודית
כי אתה מתבדח ותו לא –
לא ידעת שסלחתי לך כה מהר
כדי להנות ממה שאפשר לראות?
לא ידעת שהלב שלי דהר אל גבעה
בה נגור יום אחד עם שניים וחצי ילדים
(החצי זה חתול)
לא ידעת שהרגשתי חולשה בגוף
כשאמרת שנצא לטיול?
לא הבנת שאצבעותיי רועדות
רגליי מתפרקות על רצפה
בטן מיוסרת, ראשי לא מסוגל להימלט
כל פעם שהבטחת לי חיבה
וחייכת אלי מעט?
איך לא זיהית שאני רק רציתי
להנות
פעם בהרבה זמן
מהלמות חזה גאות
תסלח לי, רק רציתי להבין איך מרגיש
להיות כלואה אתך בתוך סיפור אהבה
וחטפתי
את כל הקונטקסט
שלך אתי.
ולא ידעת שבכיתי באמבטיה
ולא ידעת שלא הצלחתי לנשום
כשיום בהיר כאילו אמרת –
את בסדר בתור בדיחה, נכון?