איפה
תחושות מרעילות נפשי באש עיוורת
זורמת היא דרך עורקיי לתוך מוחי
מתגוררת שם וגוררת אותי למועקה
אתה חזק אמרתי לעצמי
ידעתי שלא אוכל להסיר זאת
אבל ידעתי שאוכל להסתיר זאת
לשים דמות בעיני אנשים
לחייך אמרתי לעצמי
הדמות היא רקמה ממני כבר
אני כבר לא חי אצל אחרים
הדמות שנלחמתי כדי לנשום אותה
עכשיו היא ממלאת אותי
ואני שואל האם אני נמצא
האם הנפש שמצצתי ממני עדיין קיימת
אבל עובדה שהיא זועקת
שורטת את הדמות החשוכה
תגובות (2)
אהבתי את השיר, הוא יפה. הכתיבה שלך בכללי יפה.
מה שהפריע לי בעין זו החזרה "אמרתי לעצמי" בבית השני, אך יכול להיות שזו רק אני כי אני לא כל כך אוהבת חזרות בשירים.
כול סוף בית יש "אותי" במונח מסוים, כדי לתת רמז לכך שהמשפט האחרון בבית האחרון הדמות השחורה הוא בעצם "אני"