חבר יקר

חבר יקר,
אני לא מכירה אותך, אבל אני עומדת להפקיר בידך את הדבר החשוב ביותר שלי. אני סומכת עלייך כל כך שבחרתי בך מכל שאר האנשים על פני כדור הארץ.
אני סומכת עלייך אפילו שאיני יודעת איך אתה נראה, או איך נשמע קולך, או מבטך בשעת עצב.
אני נותנת לך לשמור על שאריות החיים שלי.
אם האוסף שלי נמצא בידך, כנראה שאני כבר מתה.
אתה בטח תוהה למה בחרתי להעביר אלייך את החיים שלי כך סתם. ובכן, הייתי שמחה אם הם לא יישארו במגירת שולחן הכתיבה שלי, בערימה מבולגנת של דפים מיואשים, מוכתמים מדמעות.
אני בוחרת לסמוך עלייך, כי לא הצלחתי לחשוב על מישהו אחר שאוהב אותי מספיק כדי לתת לי ללכת. אתה לא מכיר אותי, ולכן זה יהיה בסדר מבחינתך למלא את הוראותיי. כל האנשים האלו שהיה להם חלק בחיי, ולו הקטן ביותר, לא ירצו לחלוק את החיים שלי עם אדם נוסף, לכן בחרתי לסמוך דווקא עלייך.
כפי ששמת לב, השמש לעולם אינה השאירה אותנו לבד. בשעות היום היא דואגת להאיר לנו את החיים ולחמם את לבבותינו, ועל אף שהיא אינה לידנו בשעות הליל, שלחה היא נציג שימטיר עלינו את אהבתה גם בעודה בקצה השני של העולם, הלא הוא הירח. כל חיי הקדשתי למטרה אחת, להדמות אל השמש, לכן בחרתי לא להעלם לאנשים ללא הסבר, שכן עשו לי את זה יותר מדי, ואני לא מעוניינת לגרום סבל לעוד אנשים, כבר סבלתי מספיק בשביל כולם. לכן בחרתי לכתוב מכתב לכל מי שאי פעם פגשתי. בין אם זה הירקן השכונתי, ההורים שלי, הבחור ההוא שליטף את הכלב שלי לפני שבועיים, החברה הכי טובה שלי, המורה שלי לגיאוגרפיה ביסודי, או כל אדם אחר שעולה לך לראש.
אשמח אם תוכל לחלק אותם לכל האנשים האלו. השתדלתי להיות מסודרת והשקעתי בפרטים הקטנים, כדי שלא ייוצרו טעויות שלא אוכל לתקן כשיהיה מאוחר מדי.
אני מקווה שלא העמסתי עלייך, כי זו ממש לא הייתה כוונתי.
כאות תודה לך, ארשה לך לקרוא את המכתבים.
באהבה, הילדה ההיא שאתה בכלל לא מכיר, לבינתיים.