בשתיים עשרה בלילה
נו באמת,
איזה יום- דיכאון!
ובתוך תוכך-
אתה רק רוצה כבר לישון,
אבל הכל לא גמור,
ואתה יודע מה מר
גורלך יהיה
ללא שום דבר;
אבל יש עוד הרבה,
ומחר שוב תראה
זריחה מלבבת
ועינך רק כואבת,
אבל מה לעשות?
אין ברירה, יש בריות
שגורמות לסופך,
ועד יום מתך!
אז תילחם בשביל היום,
תילחם מול גורל מר,
תעשה שיעורים!
בשביל החופש מחר.
תגובות (4)
יפה! רעיון נחמד, קליל ומשעשע. נהנתי לקרוא, תודה (: נ.ב. אם תכתבי "עד יום מותך!" בלי ו', לדעתי יהיה יותר יפה :/ אבל תעשי מה שבאלך חח מי אני?
חח תודה;) ובשבילך אני אעשה את זה^^
וואו….מושלם ממש אהבתי את הכתיבה שלך :)
מקווה שיבוא יום ואכתוב טוב כמוך…
אני בטוחה שאת כותבת מקסים. ותודה רבה;)