השד שקורא לי

האדם הזה…ובכן,לא.
הוא לא אדם.
הוא שד.
שטן.
השטן חיי בתוך המפלצת הזאת!
רופרט הוא שמו ולו…היה כוח מיוחד.
הוא יכל לרצוח ולהחזיר לחיים באמצעות שתי מילים פשוטות"שובי אליי".
הוא היה מסוכן. אני ידעתי את זה מהשנייה שהמבטים שלנו נפגשו זה את זו.
מאז הביקור שלו בביתי הסיוטים לא מפסיקים.
בסיוט אני הרוצחת.רצחתי את בעלי ואת חברתי הטובה ביותר וכשאני קמה הסיוט נעלם,המציאות לא.
אני רצחתי את העלי ואת חברתי הטובה ביותר מתוך שינה.
והכל בגלל המפלצת.
החלטתי להתקין מצלמות לפניי שאני הולכת לישון כדי לדעת איך אני עושה את זה ולמה אני לא זוכרת כלום מהלילה שעבר.
אני לא זוכרץ את החלומות ואת המעשים,כל מה שאני יודעת זה שכשאני קמה הרצפה מכוסה דם ואדם חשוב לי ששוכב על הרצפה חסר חיים.
היום ראיתי את הקלטת. את מה שהמצלמות צילמו.
גיליתי אין אני עושה את מה שאני עושה ולמה אני מאבדת את הזיכרון בכל בוקר.
רופרט הוא התשובה.
בלילה הוא אונס,ולאחר מכן לוקח סכין קטנה ותוקע בליבי.
הוא שם אותי על המיטה מחבר את השפתיים שלו לשלי ולאחר מכן לוחש "שובי אליי" ואז….אני מתעוררת בבהלה בבוקר ללא זיכרון.
היום הוא בא לביקור בביתי.
אמרתי לו שזה דייט ובעצם תכננתי להרוג אותו.
שולחן עגול,שתי צלחות, שתי כוסות וכמובן,אקדח שמוסתר באופן מושלם מתחת לשמלתי הכחולה,היה התכנון לדייט המזוייף.
התנשקנו ובאופן מושלם הוצאתי את האקדח שמוסתר באופן מושלם מתחת לשמלה.
הוא התנתק והעיף את האקדח. "את…את רוצה גם לעזוב אותי!כמו אימא!את בול כמו אימא!הרי,כולם עוזבות בסוף!איך לעזאזל חשבתי שתהיי אחרת?!"הוא צרח.
התכופפתי באיטיות והרמתי את האקדח,הוא ניסה להעיף אותו שוב והפעם יריתי ברגלו השמאלית של רופרט.
"לא רופרט,אני לא עוזבת.א-אתה עוזב" לחשתי ויריתי בליבו.
הדבר האחרון שראיתי היה את בנשמה של השטן של השד המפלצתי יוצאת מהפה של רופרט ולאחר מכן נפלתי על הרצפה ועצמתי את עיניי,הרי שרוצחים שד,הרוצח מת גם.