Ghost Girl||Non Stop Reeding| +12
אז… היי.
זה פאנפיק נחמדון, לא מבוסס על הרבה מהעלילה של ´נערת רפאים´.
אלו שקוראים את הספרים שלי בעיר הספרים יודעים שאני כותבת פרקים מאוד ארוכים יחסית, אבל הספר הזה יהיה עם פרקים טיפה יותר קצרים. אני אומרת את זה מראש שלא תתאכזבו.
נ.ב
בכל פרק אני אשים תמונה, חלק מהן ודאי יהיו מקריפות.
——
תוצאת תמונה עבור ghost girl
"לאיה… לאיה!" מנהלת בית היתומים, מיס לוריאן, צעקה. לאיה התרוממה מן המיטה בעייפות. "מה?…" היא מלמלה. "מה את חושבת? היום היום הראשון שלך בכיתה י"א! כל הבנות כבר מתארגנות! קדימה, קדימה, לקום!" לאיה זינקה מהמיטה. אין לאחר ביום חשוב כל כך. כי בכל זאת, השנתיים הראשונות שלה בתיכון הות´רון לא היו הכי טובות.
אבל השנה זה יהיה אחרת. היא הבטיחה לעצמה.
השנה היא תמצא תחביבים משותפים עם אחרים.
השנה היא תשיג חברים.
ואם יהיה לה מזל…. היא תשיג את ליאם.
לאיה התלבשה בצורה האפנתית ביותר שיכלה להרשות לעצמה- ג´ינס קצר שקשורה אליו עליונית משבצות אדומה- כחולה, טישרט לבנה שכתוב עליה "בכל שנה צריך שתי חופשות של שישה חודשים", ונעלה נעליים אדומות גבוהות. היא לא אספה את השיער שלה- היא הניחה למפל הבלונד להשפך על כתיפיה. היא לא ענדה את משקפייה היום- היא נתנה לעיני הענבר לפרוץ בלי המסגרת שכולאת אותן. היא הרגישה יפה מתמיד. אבל נראה לכם שלתלמידי הות´רון זה מספיק? לא. את צריכה ששני הנכסים שלך יהיו נאים וגדולים ככל האפשר, שהישבן יהיה מוצק, שיהיה לך חוש מנהיגות, ושתלבשי את הדברים הכי יפים ויקרים. ולמרות שלאיה הייתה ממש יפה, זה לא הרשים את תלמידי הות´רון.
לאיה לקחה את תיק האימוג´י, אותו ארגנה כבר שבועיים לפני היום הנורא, והלכה ברחוב בגאווה. היא הגיעה לבית הספר חצי שעה לפני תחילת הלימודים, כדי למצוא את הלוקר והכל. לאיה לקחה את רשימת הלוקרים ועיינה בה… לוקר 365, ממש ליד הכיתה! אבל כשהציצה עוד ברשימה, לא היה לה אכפת שזה ליד הכיתה. זה היה לוקר ליד הלוקר של ליאם! לאיה מיהרה ללכת אל כיתת האם שלה. בכל שנה בהות´רון פותחים את השנה בשיעור חברה כפול בכיתת האם. לאיה היססה איפה לשבת. מצד אחד- אם היא תשב מקדימה היא לא עם המגניבים מאחורה. מצד שני- אם היא תהיה מאחורה היא לא תראה כלום, כי היא ממילא לא הייתה כל כך גבוהה. אבל לאיה הייתה נחושה בדעתה והתיישבה בשורה האחרונה, בפינה השמאלית. היא ניסתה לקשקש קצת עם בני כיתתה, אבל כולם העדיפו לדבר עם מישהו אחר, גם אם הוא מפיץ קרינה קטלנית. לאיה שמרה על קור רוחה והלכה למקומה, והוציאה את הספר שלה. "הו, הניצוץ שבאפר." היא נאנחה בשקט ובאהבה מול הספר. היא כל כך אהבה אותו. לא רק בגלל שהיא והגיבורה חולקות אותו שם- אלא בגלל המינון. ריאלסטי במידה הנכונה, בדיוני במידה הנכונה, דמיוני במידה הנכונה. היא קראה את הספר בלהיטות. כל כך מדהים. צלצול. השעה שמונה. היא הכניסה את הספר לתיקה וזקפה את גבה. אך ברגע שהבינה כמה חנוני המעשה הזה הרפתה אותו. השיעור התחיל. "בוקר טוב לכולם, אני מר קוצבה." אמר הבחור שהציג את עצמו כמחנך שלהם. למען האמת?… הוא נראה טוב. שיער דבש מסורק בתסרוקת קוצים, עיניים ירוקות וגוף חסון. הוא נראה כבן 30 ומשהו. השיעור התחיל. התלמידים עדיין צחקו על שמו. אבל הוא דווקא צחק איתם. ולמרות שהשעה כבר הייתה 8:20, ללאיה עדיין לא היה בן זוג לשולחן. הדלת נפתחה בסערה. "סליחה על האיחור, המורה" אמר קול רך ומושך. נו, ברור. ליאם. השיער החום שלו היה ספוג זיעה, ועיניו התכולות נראו עייפות. טוב, ברור. לפי איך שהוא נראה, הוא התעורר לפני 10 דקות. "אתה ליאם, נכון?" בחן אותו המורה. כנראה שסיפרו לו על התלמידים. "כן, מר…" ליאם ענה. "קוצבה." השלים אותו מר קוצבה בחיוך. ליאם בלם את עצמו מלצחוק, משימה שהייתה קשה למדי. ליאם סרק את החדר, וגילה שנשאר רק מקום פנוי אחד. הוא יצטרך לשבת ליד הנערה המוזרה הזו. "ליאם, שב בבקשה במקום פנוי." אמר בשלווה מר קוצבה. ליאם גרר רגליים במבוכה אל הכיסא שליד הנערה, איה… לא…. לאיה?… לאיה.. כן. "היי" הוא אמר לה כשהתיישב. "היי." הגיבה לאיה באיפוק, שלא יכלה לדעתת את עצמה מרוב אושר. הם כמעט ולא דיברו במהלך השיעור. ושניהם נראו המומים כשמר קוצבה סיכם. "טוב, אז אני רוצה בבקשה שתכינו עבודה קטנה. תחשבו על 6 שאלות ותשאלו את בן הזוג שלכם לשולחן אותן במהלך ההפסקה. תעשו את זה באיזה סדר שתרצו. לאחר מכן תכתבו את התשובות, וכל אחד יכתוב מה הוא למד על השותף שלו." אמר בשלוותו האופיינית מר קוצבה. רוב הכיתה התרגשה, אבל ליאם נשאר אדיש. הוא לא ראה בזה משימה מיוחדת. הצלצול הדהד ברחבי בית הספר, מכריז על ההפסקה. תלמידי כיתה י"א 5 נשארו בכיתתם והתחילו בראיונותיהם הקטנים.
ליאם ולאיה התיישבו על השולחן, מנהג כזה. הם הניחו את הדפים עליו והתחילו. "אוקיי, שאני אתחיל או אתה?" שאלה לאיה. "אה… נעשה את זה בפינג פונג, אבל את תתחילי." ליאם ענה בפשטות. האדישות בקולו קצת פגעה בלאיה, אבל היא הזכירה לעצמה: לשמור על קור רוח. "טוב, שאלה ראשונה: מה הצבע האהוב עליך?" לאיה שאלה בעניין. המשימה הזאת הייתה הזדמנות בשבילה לגלות עליו. "כחול." הוא ענה והביט בדף שלו. "מה מספר המזל שלך?" הוא שאל. "שבע." היא ענתה קצרות. הם המשיכו במשימה ואז כתבו את הסיכומים. (הערה: הם חיים באמריקה, אז כל מה שכתוב יהיה כתוב באנגלית)
What I learned about Liam Belson
——-
Liam´s favorite color is blue. The walls of his room painted blue, and most pairs of his shoes blue. He loves animals, but not crazy about them. His favorite animal is a dog.
Liam has no brothers, is an only child. Playing his favorite sport is basketball, and his fortune is Pisces.
What I learned about Laya Colin
————-
Laya´s lucky number is seven. Her favorite singer is Justin Bieber, and has three of his posters. Her favorite animal is a wolf, and her three sisters, and they live with her at the orphanage where she lives. Her favorite color is turquoise, and she loves horror movies.
בתום ההפסקה, הגישה הכיתה את עבודותיה אל המחנך שלהם. ואיכשהו, ללאיה הייתה הרגשה גרועה לגבי היום הזה.
היה שיעור מדעים במעבדה, והיו שם כל מיני חומרים שאסור שהדם ייחשף אליהם. ולאיה נשארה בכיתה לבד, אחרי שכל הכיתה יצאה להפסקה. ליאם ניגש אליה. "הממ… תשמעי, אני צריך איזו עזרה במתמטיקה… את יכולה לבוא אליי היום, ותעזרי לי קצת?.." הוא שאל, מה שהיה קצת חצוף מצדו, כי הוא בקושי זכר איך קוראים לה היום בבוקר. היא הנהנה והוא חייך לעברה. היא נמסה. היא נשארה בכיתה לקרוא. לפתע היא נחתכה באצבע מהנייר. לפתע היא שמה לב שמוגלה ירקרקה נוזלת מהחתך. הכל נהיה מעורפל… מטושטש… הייתה לה תחושה מוזרה בידיים, ברגליים….
היא צנחה על הרצפה הקרה.
תגובות (0)