צללי החלומות פרק הסיום

היה חשוך אבל ללא צללים הייתי רגועה להפליא יחסית לעובדה שלא הרגשתי דבר אני מתה? חשבתי ולא הספקתי לענות תשובה… התעוררתי בחדר קטן וצנוע איפה אני? שאלתי את עצמי וראיתי נזירה זקנה וחייכנית מטאטאת את החדר היא הסתובבה וראיתי את עיניי קבועות הפניה הקמוטות"מי את?" שאלתי אותה "אבא שלך היה בני אני סבתך" התחלתי לקלוט מה הולך כאן ונזכרתי בהכל בטוב וברע התיישבתי מטושטשת ורג' נכנס לחדר בסערה"יופי שקמת יש לי הפתעה בשבילך" וגרר אותי מחוץ לחדר לא הספקתי למחות וראיתי מישהו מוכר עומד בגבו אלי הוא הסתובב והרגשתי שאני רצה אליו "בן" צעקתי וחיבקתי אותו בחוזקה כאילו בשביל לא להיפרד ממנו לעולמי עד נכון ידעתי שכלום לא נגמר וצללי החלומות אורבים לטרף אבל אנחנו יחד כאן במנזר בשלג בכל הטוב שמקיף אותנו ומפריד מהאופל
סוף