הכל מושלם

שום דבר לא מושלם,
הכל רחוק מלהיות מושלם.
הכל כל כך חרא,
שאני רוצה לבכות.
איבדתי את מה שהכי אהבתי לעשות,
למרות שזה היה לי יותר מדי מאתגר.
איבדתי את זה וזה קשה,
אפילו אם אני אמצא את זה מתישהו.
מה שמשתקף מולי במראה,
אלוהים אדירים-למה?
לכולן יש ולי אין,
וזה כואב לי כל כך מבפנים…
כל המילים שתמיד רציתי להגיד,
כל מה שרציתי לשפוך ולהתוודות בפניו.
מעולם לא אמרתי שום דבר,
אני בספק אם מישהו יקשיב כשאומר דבר מה.
נכון שיותר טוב לי לבד,
אף אחד לא יכול לפגוע בי.
אך הבדידות זה הדבר הכי כואב,
שמישהו אי פעם יכול לעשות לי.
תחושה מוזרה כזאת,
שאני כמו חתולת רחוב-נטושה.
אין עם מי לדבר,
רק רומזת לכולם.
על מה שקורה לי בפנים,
אבל אף אחד לא מבין..
הם חושבים שאני מתבדחת,
אבל אני עוד שנייה נקרעת מולם לגזרים.
אני אותה המשוגעת הכיפית,שצוחקת מכל דבר.
אם הם יראו את המשוגעת העצובה,שמדברת על הכאב שלה…
אף אחד לא ירצה להיות לצידי.
ומה אני רק צריכה?
את אותה האחת או אותו האחד…
שיבטיחו לי שהם שם לצידי ושהם תמיד מקשיבים לי,ובאמת מתכוונים לזה..
אבל בסך הכל????
הכל מושלם:)