דמעות בלתי נראות..

כמו בקרוסלה
אני ממשיכה וממשיכה להסתובב
מאבדת שיווי משקל ונופלת
אבל אף אחד לא שם לב
איך אני בוכה ונשברת מכאב..

כשיכורה
הולכת במסדרונות ,
מפילה עליי שולחנות ,
חותכת את עצמי לחתיכות..
אבל אף אחד לא רואה
ולא שומע את אותן דמעות..
דמעות בלתי נראות..

וזה פשוט לא פייר
שכבר בוקר ואף אחד עוד
לא התעורר ..
וכבר צהריים, אף אחד
עוד לא קם..
ובלילה , בתוך החושך המושלם
הם מתעוררים
כשאני לא לידם…

ואף אחד לא שומע
אף אחד לא יודע
כולם הולכים במסדרונות
ורק בחלומות
ישמעו את אותן דמעות..

שהולכות ונעלמות..
ואני יחד איתן…