החושך תמיד הזכיר לי אותך
החושך תמיד הזכיר לי אותך.
הרגעים היפים ביותר שלנו היו בחושך,
בשקט צורם היית מוריד ממני שכבה אחת של בגדים,
ושכבה אחת של בושה.
כשאני יודעת שהלילה הזה לא יחזור שוב, הוא תמיד עובר לאט יותר.
בלי לחשוב הרבה נשאבתי לעולם שלך,
העולם החשוך והאפל שהתנהל בבעלותך.
הייתי מאושרת, אני נשבעת, הייתי מאושרת.
החיוך לא עזב את פניי.
הנוכחות שלך עשתה בי משהו שלא עשו בי מעולם.
הרגשתי שלמה, כאילו דבר לא חסר לי בחיי.
החושך תמיד הזכיר לי אותך,
אהבתי לחלום.
בין אם בלילה ובין אם ביום,
אהבתי לראות אותך בדרך שלי.
אתה הרבה יותר נחמד שם,
שם המילים שלך נשמעות אמיתיות.
הרגשתי אותך קרוב יותר, העדפתי לא לקום.
כשקמתי אתמול בבוקר,
לא היית שם לומר לי בוקר טוב.
כבר שנה שאתה לא כאן,
וזו הפעם הראשונה שקמתי בלעדיך.
גיליתי שהזריחה יפה יותר בלעדיך,
כששכחתי שהחושך מזכיר לי אותך.
השמיים כחולים יותר, לא שחורים,
כמו שחשבתי שהיו, כשהלכת.
הירח שניצב בלב השמיים לא בא לבשר על הלילה הקר שמגיע,
הוא בסך הכל כוכב גדול שמאיר את החושך,
למקרה שאשכח שבכל יום חשוך,
יש אור גדול שמחכה לזרוח.
האור שלי עוד לא הגיע,
אבל החושך נעלם כלא היה.
תגובות (1)
יפה!