כאב מוסתר

התחושה הזאת מעיקה
אם פעם בכיתי שכואב לי
אז עכשיו אני שותקת
להרגיש תחושה שכזו בפעם הראשונה זה כואב
ואי אפשר שלא לבכות..
עד שמתרגלים אליה ומוצאים את הסיבולת
ואז לא בוכים יותר,רק שמים מסיכות
לכאב שהפך כבר קבוע.
הכאב קורע את הכל מבפנים,
ואף אחד לא יכול לראות-וכנראה שאפילו אסור שמישהו יבחין בו.
"פעם היית כל כך עצובה שאפילו לא חייכת,היה צריך להכריח אותך לחייך".
"אין לי מושג אפילו מה עבר לי בראש,הייתי סתם פרנואידית,אני חדשה עכשיו,אין עצב".
שקר.שקר.שקר.שקר.
העצב נשאר ואפילו החמיר ואני בכלל לא השתנתי.
הדבר היחיד שחדש היא המסיכה.