דמעות מזהב- פרק 8
טיה תופסת לפתע את ראשה בידיה,"לא לא" היא לוחשת בשקט.
אני מזדקפת בישיבתי, טיה שפופה.
"אני לא מאמינה שזה קורה" היא לוחשת בתוך עצמה.
אני מניחה את ידי על ראשה.
"מה יש חומד?" אני שואלת בדאגה.
לאחר כמה דקות שטיה מכונסת בתוך עצמה, היא לוחשת בשקט "כ' זה…" ומשתהה.
"אני מצטערת אליס, זה יותר מידי" טיה מזדקפת.
היא כולה רועדת,עוצרת את הבכי בכוח.
"תבכי" אני לוחשת לה, "זה ישחרר אותך" אני מוסיפה.
הנשימות שלה הולכות ונהיות כבדות מנשימה לנשימה.
היא תופסת את ראשה בחוזקה,"הראש שלי מתפוצץ" היא לוחשת.
יש לה התקף אלפא?
היא מכונסת כמו כדור.
אני מתקרבת אליה ועוטפת אותה בידיי וברגליי.
"אני מצטערת אליס" היא לוחשת בבכי.
"זה בסדר מותק, תבכי, אני כאן בשבילך" אני לוחשת לה חזרה מניחה את ראשי עליה.
היא יושבת עם ברכיה צמודות לבטנה, ראשה מונח עליהם וידיה מקיפות אותן.
אני 'עוטפת' אותה בגופי, כל כך קר בחוץ והיא צריכה להרגיש מוגנת.
היא חווה התקף אלפא, בחורפים זה הכי קשה, הכל נורא קר ומאוד קשה לחזור לעצמך אחר כך.
זה כמו התקף חרדה רק שלפעמים יש הזיות, או לא בדיוק הזיות, קשה להסביר.
היא בוכה בשקט, נותנת לדמעות ליפול ולא מנגבת אותן במהרה. היא נושמת בכבדות.
היא מתנדנדת מצד לצד בתנועות קטנות, קדימה ואחורה, אחורה וקדימה.
היא לוחשת כל כך בשקט שאני לא מצליחה להבין מה היא אומרת.
אני עוטפת את הגוש האנושי שיצרנו בשמיכה, השעה כבר כמעט עשר בלילה, וטיה עדיין רועדת. אני לא יודעת אם מקור או מהבכי.
היא פתאום נרגעת, היא מפסיקה להתנדנד וללחוש, היא רק בוכה. הדמעות זולגות על פניה כמו נחל זורם, היא יושבת בחיקי, ואני מנסה להבין מה לעשות קודם.
כל כך שקט עכשיו, אף אחת מאיתנו לא זזה, כי בתוך טיה כנראה מחוללת מלחמה, ההתקף כנגד המלחמה של טיה נגד עצמה. ההתקף נגמר? היא לא ממש באיפוס, אני לא יודעת אם היא שומעת אותי.
"הכל בסדר טיה, הכל בסדר" אני לוחשת ומנענעת אותה קלות.
_______
אני מתעוררת לקראת השעה ארבע וחצי לפנות בוקר, מופתעת לגלות איפה אני נמצאת.
אני שוכבת בספה של אליס עטופה בשמיכה אפורה, בכורסא שלידי יש עוד כרית ועוד שמיכה, גם אליס ישנה כאן הלילה.
אבל אליס לא יושבת בכורסא, למעשה הבית כל כך שקט שאני לא חושבת שהיא נמצאת בו.
הראש שלי כל כך כואב.
אני מרימה את ראשי בזהירות, מתחרטת על כך במהירות, מסתכלת אל עבר המרפסת.
יורד גשם, אפילו ברד.
אליס יושבת בחוץ על הדק, מתחת לסככה או משהו כזה כי היא לא נראית נרטבת.
גבה מופנה אליי והיא רועדת במעט, אני מניחה שמקור.
היא לובשת פוטר בצבע שחור שאני מוכנה להתערב שמתחת יש לה טייץ.
היא לובשת גם חולצה ארוכה שמעליה סווטשירט בצבע אפור והיא עטופה בשמיכה בצבע כחול, אוחזת בספל בידיה ובוהה בגשם\ברד הממטיר.
אליס מניחה את הספל על השולחן ליד הכסא שהיא יושבת עליו, ומעבירה את אצבעותיה מתחת לעיניה, היא בוכה.
תגובות (2)
תמשיכי!!!
תמשיכי¡!¡!¡!¡!¡!¡!¡!¡!¡!¡!¡!¡!¡!¡!!!!!!!!!!!!!!!!