נולדתי להרוג – פרק 1 :ההתחלה

אני זוכרת השניה שבה לחצתי על ההדק, השניה שבה הבנתי כי הישתנתי,השני שבה חשבתי מה על מה שעשיתי ואותה שניה שבה הבנתי שאני נולדתי לעשות את זה ,נולדתי להרוג.

לפני שהכל קרה ,הייתי עוד אחת, סתם עוד נערה כחולת עיניים וזהובת שיער שאין בה שום דבר מיוחד, אבל אז באותם ימים אדם נוסף נכנס לחיי, נער בערך בגילי שאהב לרכב על אופנועים, בימים ההם הייתי מאושרת ,היינו משוחחים וצוחקים,אך הימים ההם עברו, הם לא ישובו עוד לעולם.

אני זוכרת את הפיגוע בבית הספר ,אני זוכרת את חברי רץ לעברי,אני זוכרת את הרגע בו הוציא את הרובה ובאותה שניה ירה באדם לידי,ואותו אדם נפל בזעקת כאב ארצה, חברי תפס את ידי ומשך אותי בכח אל עבר היציאה ,ובעוד ששנינו מתנשמים אני אומרת :"אתה ירית בו",והמבט שלי הופנה אל עבר אותו אדם שרצה לירות בי,"זה היה רק כדי להציל אותך",חברי אמר.אני זוכרת איך הימים עברו והדבר היחיד עליו הייתי מסוגלת לחשוב זה הוא,ואז הגיע היום ,הוא היה בצרה והחלטתי לעזור.

הגעתי למבנה רעוע,מחוצא לו היה רובה, לקחתי אותו על כל צרה שלא תבוא ונכנסתי,האנשים שם נדהמו לראות אותי אבל לי זה לא היה אכפת,"מישהו מכם יודע איפה דילן?",הם לא מיהרו לענות אבל בסוף החליטו שעדיף שמישהו אחר ידאג לדילן במקומם,"ליד השדה יש בקתה תכנס ורדי למטה ,בשביל להוציא את דילן משם את תצתרכי רובה", "אל תדאג לי", אמרתי ויצאתי משם, ובאמת ליד השדה הייתה בקתה ואני לא יודעת מאיפה בא האומץ אבל נכנסתי לשם.

אני זוכרת את האטרף בו הייתי כשחילצתי את דילן (שהיה בשוק שבאתי), את אותה השניה שמישהו כיוון עלי את הרובה ,ואת השניה שאני ירתי ,אני ודילן רצנו הכי מהר שיכולנו,כשברחנו אמר:"את משוגעת על כל הראש", "אני יודעת השבתי", ומיד אחרי שניה המשכתי:"אבל תודה אני נולדתי לעשות את זה",דילן חשב רגע והשיב :"מודה ,אימיי, את נולדת להרוג".