עולם הפתקים שלי
פרק 9
אתמול האמת לא כתבתי בכלל. לא היה לי אפילו מה לרשום. המוח שלי היה ריק ממחשבות. ואולי כי לאט לאט אני מצליחה להוציא את הראל מהמוח שלי. וזה לא בקטע רע בכלל. כי הוא תמיד ישאר ה-"קראש" שלי. ואני לא אצליח להיפתר ממנו עד שאני אראה ילד חתיך ונחמד אחר. אני רוצה ללכת כבר למסיבה. אני אוהבת מסיבות בקטע מטורף. אבל מה שאני לא אוהבת במסיבות זה שאמא שלי נשארת לבד בבית עד שעות מאוחרות. זה לא שאמא שלי ילדה קטנה. אבל עדיין. אני לא מרגישה בנוח שהיא צריכה לחכות לי. אמא שלי היא כמו אחותי הגדולה, כמו חברה טובה שלי כזאת אבל לפעמים היא יכולה להיות גם בלתי נסבלת. <>. קראתי פעם איזה משפט באינסטגרם והיה רשום שם ״אני לא יודעת איך הייתי חייה אם אמא שלי הייתה מתה״. אני פשוט מזדהה עם המשפט הזה בצורה מטורפת. כאילו.. עד כמה שלפעמים היא יכולה לעצבן אותי ואני יכולה לבכות מעצבים או מעצב או מכל דבר שהוא בגללה. אם היא תמות (חס וחלילה חס ושלום טפו טפו טפו תדפקו על הראש שלוש פעמים תודה) אני לא אחיה. אני באמת לא יודעת איך אני אוכל לחיות. אני פשוט לא אצליח להתקיים. היא הכל בשבילי. כאילו. המשפחה שלי זה עסק מסובך ומוזר. ״עסק״. זה חיים כאלה שרק כשאני אגדל טיפה יותר אני ארצה להכניס את עצמי לכל ההתנהלות הזאת ולכל החיים שהיו לפני שאני נולדתי. ההורים שלי גרושים. ואני חייה עם אמא שלי. אני לא דומה לה ביופי. אבל באופי אנחנו דיי דומות. היא האמא הכי מצחיקה בעולם. ואני לא סגורה עדיין אם זה בגלל המבטא שלה. אבל היא ללא ספק קורעת מצחוק. אולי ממנה יש לי גנים לתאטרון. גאיה כל הזמן חופרת לי שהיא רוצה לראות את אמא שלי. ״מתי אנחנו קובעות דייט? כאילו אני ואמא שלך… ואת״ כל פעם גאיה אומרת לי את זה. לפני כמה זמן אמרתי את זה לאמא שלי והיא פשוט צחקה. אמא שלי עברה שינוי מטורף ואני ממש גאה בה. כאילו.. זה הגיע למצב שיעל אמרה לה שהיא נראית בת 16. מי זאת יעל? אוקיי… לפני שנתיים, בבית ספר היסודי שלנו, חילקו את הכיתות של מתמטיקה ואנגלית לשלוש קבוצות, שאחת מהן היא מעורבת. משתי הכיתות. ואני הייתי בה. וגם היא. בהתחלה לא כזה הכרתי אותה אבל לאט לאט הכרנו והיא הייתה ממש ממש נחמדה וחמודה ומצחיקה וכאילו דיי הזכירה לי את עצמי כזה במובן מסויים. וככה התבגרנו ולקראת התיכון, ממש בימים האחרונים של התיכון. החלטתי לרשום אותה גם איתי בכיתה. לא שחשבתי שזה באמת יקרה כן. אבל רשמתי. לרשום לא עלה לי כסף. וככה יצא, שיצאתי איתה בכיתה!!! זה היה באמת צירוף מקרים מטורף וכיף. והיינו יחד בכיתה בכיף שלנו והכל טוב וכיף ונחמד ושמח. אבל … הציעו לה לעבור למב"ר. זאת תכנית לימודים דוך לבגרות. בלי מגמה ייחודית. פשוט ישירות לימוד לבגרות. וזה יעזור לה. כי היא חכמה. היא פשוט צריכה לדעתי את התמיכה הזאת וזה יהיה טוב בשבילה. וכן. אין לי עוד מה להוסיף. אההה דווקא יש לי. אני אוכלת מלא בזמן האחרון. וטעים לי. וזהו. כאילו. אני נהנית מזה ולא דופקת חשבון כן? שלא יחשבו שאני עוד הולכת לשנות את הגישה שלי ובסוף אני עוד אהפוך לאנורקסית…. כי אני לא. אוכל זה אלוהי. אי אפשר לסרב לזה. והפעם באמת זהו. טעים. למרות שברד זה לא נחשב אוכל. או שכן? זה קרח. וקרח זה מים. ומים זה שתייה. אוקיי זה לא. אבל זה גם לגמרי כן. טוב, אבל לגמרי ניסחתי משוואה במתמטיקה יפה ופשוטה פשוט באותיות. אני פשוט גאונה. תמר את גאונה. ואת עוד הפעם מאבדת את זה ומתחילה להחמיא לעצמך. את חייבת לעבוד על זה. הלכתי לעבוד על זה. הפעם באמת לדעתי אני הולכת. לעבוד. על זה.
תגובות (0)