נשאר לצידי
"תספרי לי מה מפריע לך," הוא מבקש, עיניו מתחננות שלא אתעלם ממנו גם הפעם ואברח.
אני מביטה בו בשקט ומנסה למצוא את המילים והאומץ שבתוכי, אך נשברת. איך אוכל לספר לו את כל מה שעובר עליי מבלי לגרום לו לסבל, או לדאגה?
"את לא צריכה לפחד לפגוע בי," הוא אומר, כאילו שהוא קורא את מחשבותיי. "אני מוכן לספוג הכל כדי שתהיי מאושרת, רק אל תדחיקי אותי לצד ותתנהגי כאילו שאני לא קיים.." אני מרגישה את הדמעות שלי מאיימות לפרוץ החוצה, אך אני משתדלת לעצור אותן כמה שרק אפשר. אין מצב שאני אבכה מולו עכשיו.
אני עושה חצי סיבוב, מפנה לו את גבי.
הוא נאנח. אני שומעת אותו מקנח את אפו; רק אז אני מבינה שגם הוא בוכה, אבל לו לא אכפת לבכות מולי.
אני כזאת אנוכית.
"אני מצטערת," אני פולטת, ובלי לחשוב ידיי אוחזות בו, שמא אעזוב והוא ייעלם. "אני פשוט… אני פשוט לא יודעת איך להסביר לך הכל. זה הרבה יותר מסובך ואישי ממה שאתה חושב."
הוא מהנהן בראשו לעברי כמבין אך לא מרים את מבטו. פתאום אני מבינה שהוא מביט בידיי האוחזות בו.
שיט.
אני מתנערת מאחיזתי בו, מהר, מנסה להתנהג כאילו שזה מעולם לא קרה, אך משהו בכובד מבטו עליי רומז לי שהוא לא יניח לכך בקלות.
"זה בסדר…" הוא אומר, קולו שקט אך אפשר לשמוע גם נימה של עליזות בתוכו, כמו ביום ההוא שהוא אמר שהוא צריך אותי, ושדברים יהיו שונים אם אלך.
במשך כמה דקות היה נראה שהוא מהרהר בינו לבין עצמו מה לומר, עד שהחליט.
"אני מבין, אני לא אלחץ עלייך יותר. רק תדעי שאני תמיד כאן כדי להקשיב לך כשתהיי מוכנה." הוא חייך את חיוכו המקסים ובירך אותי לשלום, ואז נעלם אל תוך הבית.
תגובות (4)
לפעמים הטקסטים שכתבתי בעבר וכבר הספקתי לשכוח מהם מתגלים כקטעים הכי טובים שלי… אני מניחה שגם אצלך זה קרה, הטקסט הזה יפה ועצוב, אהבתי=)
איך אוכל לספר לו את כל מה שעובר עליי מבלי לגרום לו לסבל(,)[?] או לדאגה?
אך אני משתדלת לעצור אותן [עד] כמה ש(רק )אפשר.
אני (עושה חצי סיבוב, )[מסתובבת ו]מפנה לו את גבי
אבל (לו) לא אכפת [לו] לבכות מולי.
אני (כזאת) אנוכית. – סלנג… לשיפוטך.
פתאום אני מבינה שהוא מב[י]ט(י) בידיי האוחזות בו.
אני מתנערת [מהר] מ[ה]אחיז(תי)[ה] בו(, מהר), מנסה להתנהג כאילו שזה מעולם לא קרה, אך משהו בכובד מבטו עליי רומז לי שהוא לא יניח לכך בקלות. – ארוך מידי. שוהה לנסח מחדש.
אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני מתקן אותך.
שם… שם… אהממ.. אין לי משהו מספיק טוב.
קודם כל- תודה לכם!
ול- CnnBll- לקחתי רק כמה הערות לתיקון. לא שאני חושבת שהן לא נכונות, זה פשוט שההערות הן יותר על סגנון כתיבה, וזה הסגנון שלי. (אני גם לא חושבת שהכל צריך להיות מנוסח תמיד, אחרי הכל, לא תמיד כשאנחנו מדברים ביום יום אנחנו מנסחים משפטים…)
מי אמר שאי אפשר ללמוד כשנותנים ביקורת ;)
בכיף.
לא ציינתי אבל נהנתי לקרוא (כרגיל)