מאומצת | 1 |

זה הדבר הראשון שאני כותבת פה.
או בכללי .
מקווה שיצא טוב .
אשמח לביקורת
–

היא ברחה.
היא רצה ורצה ורצה…
לא הסתכלה לאחור , אפילו לא לשנייה .
היא פנתה בסמטה חשוכה , הגיעה לבלוק צר , בהתה ברצפה המלוכלכת , הניחה את התיק שלה על הרצפה והתחילה לבכות , תוך כדי התיישבה על הרצפה , היא בכתה , ובכתה בלי סוף ,
עד שהיא נרדמה .
בבוקר היא לקחה את התיק ויצאה מהסמטה שכבר הייתה מוארת לגמרי .
היא רצה שוב , ברחה יותר נכון , היא לא ידעה ממה אבל היא הרגישה שהיא חייבת ,
בגיל 8 , ההורים שלה התחילו להכות אותה , לאמלל לה את החיים כי הם רצו בן נוסף , אבל קיבלו בת , לעזאזל .
היום היא בת 14 , אז לפני 6 שנים היא חשבה שזה בסדר גמור , היא הייתה תמימה לחלוטין , אבל לאט לאט היא הבינה שמשהו לא בסדר , באחת השיחות שלה עם אחיה הגדול , הנקודת אור הכמעט יחידה בחיים שלה.
היא ברחה בגיל 13 מהבית , היא לא יכלה יותר , היה לה קשה, עוד יום עבר , עוד צלקת , עוד כאב , כמה אפשר? כמה ילדה אחת יכולה לסבול ?
היא מפחדת , עדיין , היא כבר לא הילדה הקטנה והתמימה , היא בוגרת , החוויה הזאת ביגרה אותה , היא שונה מילדים אחרים בגילה , בערך.
הדבר היחד שדומה אצלה זה הטלפון , היא החליפה מספר , אבל זה הדבר היחיד שנשאר לה מהחיים שהשאירה מאחור.
היא שמה לב שכבר ערב והיא יודעת שהיא חייבת למצוא מקום לישון בו , לילה אחד או יותר.
היא הלכה עוד שעה כמעט , עד שהגיעה למושב גדול , היא נכנסה בשער – ביפ – היא קפצה. השער נסגר אחריה , עכשיו , אין לה לאן לברוח .
–
היא הגיעה לשכונה קטנה , היא ראתה ספסל , היא התיישבה עליו , הניחה את התיק שלה על הרצפה ונאנחה .
זה לא היה לה קל , היא מצאה את עצמה בוהה בבניין הדירות שהיה בשכונה , הוא היה גדול , והיו בו המון דירות.
לא היה לה מושג לאן הגיעה , ״ זאת רק תחנת ביינים ״ הזכירה לעצמה בלחישה .
היא הוציאה בקבוק מים מינרלים , שתתה חצי ממנו , היא שמרה קצת לאחר כך .
בנוסף , הוציאה חתיכת קרקר מהתיק , ואכלה אותו בנגיסות קטנות .
היא התמקמקה על הספסל בהכי נוח שהייתה מסוגלת.
היא בדקה בשעונה הפשוט וגילתה שכמעט חצות , ״ וואו ״ חשבה לעצמה , היא נשכבה על הספסל והריחה את עצמה , היא לא התקלחה שבוע לפחות , היא קמה ושפכה על עצמה את תכולת המים שנשארה לה . ״ זה היה מרענן.״
היא הוציאה בסתר את הסכין שלה מהתיק , ליתר ביטחון , היא הרי לא יודעת מה יהיה.
״ תישארי אופטימית , ״ עודדה עת עצמה. ״ הכל יהיה בסדר , את תמיד מסתדרת בסוף״
היא נשכבה על הספסל והצמידה ככל האפשר את הסכין אליה.
–
השמש זרחה , ונער ונערה יצאו מהביניין אחוזים זו בזו ,
היא התעוררה , היא קיוותה שלא ישימו לב אליה , אז השאירה את עיניה עצומות.
היא שמעה אותם מדברים , ״ בטח שטחיים ״ חשבה .
הם , שמו לב אליה ״ לירי , ״ אמר הנער ״ זה נראה לך נורמלי שיש ילדה שישנה על הספסל ?״ שאל אותה.
״ ממש לא ״ ענתה לו לירי , ״ זה מוזר בטירוף ״
. ״ אולי נלך לבדוק מה נסגר?״ שאלה הנער.
״ ממש לא ריי , אתה לא הולך לשום מקום , עדיף שאני אלך .״ אמרה והתקדמה לעברה
שהגיעה ממש קרוב אליה , היא הוציאה את הסכין.
״ שלא תעזי להתקרב אלי ״ אמרה הילדה.
״ אני לא רוצה לפגוע בך , אממ… ״ אמרה לירי בניסיון לנחש את שמה.
״ גאיה ״ אמרה הילדה