עולם הפתקים שלי

פרק 5

אז האמת שהיום אין לי כזה הרבה רעיונות. כאילו יש לי ואין לי. שאלתי שלושה אנשים. את עידו המוכר. את מיקה המוכרת. ואת עומר. על עומר עוד לא דיברתי. עומר בכיתה י6. הכרתי אותה השנה. כאילו בדיוק ביום שלפני השנה. כאילו.. בסילבסטר. היינו אצל חברה כמה בנות חמודות. והיה כיף ונחמד. והכרתי אותה והיא הייתה מצחיקה. שלא נדבר על זה שבהתחלה חשבתי שהיא שונאת אותי. זה מעין פאק שיש לי. אני חושבת שאנשים שונאים אותי. כאילו היא לא הילדה הראשונה שחשבתי ששונאת אותי. אבל מתברר שהיא לא שונאת אותי בכלל. היא חברה ממש טובה. באמת. אני מתה עלייה. אני גם מסכימה איתה כל הזמן בריבים שיש עם בנות והכל והיא פשוט קורעת מצחוק. טוב. נחזור להתחלה. בקיצור שאלתי אותם על אם הם היו צריכים לרשום ספר אז מה היה הדבר הראשון שהם היו כותבים בו. ״משפחה, לימודים, תחביבים, עניינים, מורים, חברים, זוגיות״ ועוד כל מיני דברים מקסימים ומדהימים. אז מכל הדברים שמפוזרים פה אני בחרתי לדבר על.. טםטםטם.. תופים תופים תופים <> ואולי גם עניינים וחברים ובין היתר מה שיתפוס. טוב. אז תחביבים. יש לי מלא. חוץ מלדבר בטלפון, בוואטצאפ, להיות בסנאפצ'אט כל החיים, לאכול, לאכול ועוד קצת לאכול, לכתוב למרות שלא בדיוק יודעים את זה עליי, לישון, לשיר, לרקוד <>, לראות סרטים, סדרות ובטופ של הטופ…… מתמטיקה!! סתם.. בחיים לא.. עבדתי עליכם. או שזה עליי? אוקיי, שוב פעם דיברתי לעצמי. מוזרה… הטופ שבטופ זה תאטרון. אני מתה על זה. פשוט להשתחרר מכל הדבר הזה שנקרא ״להיות מושלמת ולנסות להיות הכי הכי״ ולהשתחרר. כי אני למדתי שבתאטרון ? בתאטרון אי אפשר לשפוט אותך. כי אתה נכנס לעולם כזה. שמשנה אותך. את הדמות הזאת שאתה לוקח איתך ואתה פשוט נבלע לעולם חדש. הוא יכול להיות אולי מפחיד בהתחלה כי אתה לא באמת יודע איך הכל מתנהל. אבל אחר כך ? זאת ההרפתקה הכי כיפית שאפשר לצפות לה. אני אוהבת תאטרון מאז שראיתי אנשים שזזים ומדברים ומצחיקים בתוך קופסה, זאת אומרת, טלוויזיה. מאז שראיתי את כל התכניות האלה פשוט ידעתי שאני אוהבת את זה. התחברתי לזה בטירוף. ובבית ספר שלי ביסודי הייתי במגמת תאטרון <>. והיה לי מורה ועוד מורה ועוד אחד. כולם היו מוכרים בכל העסק הזה והם ידעו מה הם עושים. ואני אהבתי ממש את כל זה. המונולוגים. ההתחברות לבן אדם רק ממשפטים שכתובים לו. פשוט כיף כזה שאי אפשר להסביר. והתקבלתי למגמת תאטרון בתיכון. זה באמת היה אושר. שמחתי בטירוף. כי זה היה קשה. היו מלא מתמודדים טובים. והתקבלתי. כנראה שהשם משפחה שלי עשה את העבודה. לא אני לא משפחה של זאק אפרון. כאילו אולי בתת מודע. אבל לא. הוא שחקן מדהים. הלוואי עליי להגיע לרמה שלו. ביום אחד מן הימים אני עוד אהיה כזאת. אני מאמינה בעצמי. לפחות בכל מה שקשור לתאטרון ולסדרות טלוויזיה. שאני אהיה כוכבת או לפחות אנסה. אני אמרתי שאני גם אוהבת סדרות. ואמרתי שאני אקדיש לזה פרק זמן. אז אולי אני אתחיל ופשוט יהיה כזה ״המשך יבוא…", וזה כזה ישאיר פיקנטיות וסקרנות לכל הקוראים המקסימים שיהיו לי. אם יהיו לי. כי כרגע אין הרבה. יש רק שניים. בעצם שלושה, אם מחשיבים גם אותי. טוב אז הסדרה הראשונה שאני אדבר עלייה היא – ״איך פגשתי את אמא״. סדרה מהממת. וואו היא פשוט מדהימה. בהכל. והתחברתי אליה בטירוף. ולדמויות. פשוט מדהים. אז הסדרה הזאת מספרת על…. ועכשיו כאילו יהיה אלמנט כזה של ״נו תמר, תמשיכי כבר, מה נתקעת״ אבל…. זה הגיע. המשך יבוא…… או כמו שאומרים בכל התוכניות טלוויזיה, ליתר דיוק רושמים.
To be continued…. יצרתי מתח אה ? מצויין תמר.