סיפורי ערסים אלירן ויובל פרק 10

פרק 10

התעוררתי לשבת מלאה ברגשות מעורבים.
בפעם הראשונה בחיים שלי אמרתי לנדב את כל האמת בפרצוף והרגשתי שאבן ענקית ירדה מהלב שלי.
והופתעתי לטובה מאלירן,הוא היה כל כך טוב אליי וחמוד.
"את מוכנה להסביר לי למה אחי רץ אלייך אתמול בלילה?"שלחה דורין לקבוצה שלי,שלה,של שי ודנה.
"מי רץ למי מה פיספסתי"דנה.
"כן יסתומה חיפשתי אותך ולא ענית מה קרה וגם שמעתי צעקות ונדב אכל מכות מאלירן"שי.
"אספר לכן שניפגש.מישהי דיברה על ים לפני כמה ימים"אני.
"כן שמעו חובה לנסוע"דנה.
"עוד שעתיים ניפגש בכניסה לחוף"דורין.
"סגור"אני.

התחלתי להתארגן.
לבשתי בגד ים משולשים לבן ותחתון שחור-הכי בייסיק שיש אבל הכי יפה.
שמתי מעל שמלה רופפת שחורה ונעלתי כפכפים.
התאפרתי באיפור עמיד ולקחתי תיק עם מגבת,מים,אוכל וכסף.
שמתי את משקפי השמש שלי וירדתי למטה.
"אמא אני נוסעת לים"אמרתי לה.
"טוב מאמי תזהרי ותשתי הרבה"הזהירה כהרגלה.
"אוקי אמא ביי"יצאתי מהבית ועליתי על מונית לים.

"איפה אתן"התקשרתי לדורין ודנה.
אני ושי מחכות להן.
"הנה אנחנו יורדות"הן אמרו ורכב יפה נעצר לידנו.
"היי בנות"קרץ אלירן שיצא מהרכב לאחר שהסיע את דורין ודנה לכאן.
"טוב אנחנו הלכנו לשבת, אלירן אתה מחזיר אותנו"אמרה דורין .
"בסדר בסדר מאוסה,אני יושב כאן עם חברים בלי שטויות"הזהיר אותה.
"לשנינו יש חבר אנחנו טובות,זה הן הבעיתיות"אמרה דורין והצביע עליי ועל דנה.
"לא לעוד הרבה הזמן"קרץ לי והלך.
"מה זה היה עכשיו?"היו המומות ממה שקרה.
"כלום"עניתי והבטתי קדימה.
"מה את רצינית"אמרה דנה.
"טוב נו,הוא התקשר אליי שצעקתי על נדב ובא לפה,כמעט התנשקנו אבל בשניה האחרונה הסטתי את הראש ואז הוא ליווה אותי הביתה"סיפרתי.
"מטומטמת למה לא נתת לו לנשק אותך!"אמרה שי בקול מבואס.
"שמעו זה שאמרתי לנדב שאני שונאת אותו זה לא אומר שלא שיקרתי.
נכון אני מודה, אני כן מרגישה משהו לאלירן ויש סיכוי שיתפתח משהו אבל קשה לי, וגם הסיפור שלו ושל טליה"אמרתי.
"את יודעת על טליה?!"אמרה דורין בהלם.
"הוא סיפר לי"אמרתי.
"מי זאת טליה?"שאלה שי.
"טליה זאת חברה של אלירן,היא נהרגה בתאונת דרכים שהם עברו"סיפרה דנה.
"מאיפה את יודעת?"שאלתי אותה.
"אני ודורין היינו איתם ברכב"אמרה דנה.
"כן, היינו פצועות קל"אמרה דורין.
"וואו איזה סרט"אמרתי.
"היא הייתה מלאך באמת,האמת שאתן די דומות. אני מבינה למה אחי שם עלייך עין"אמרה דורין.
"טוב די לדבר על דברים עצובים"אמרתי.
"הנה בואו נשב פה"הצביע דנה על מקום ליד סוכת המציל.

"נמאס לי ממנו כבר"אמרה דנה שאני והיא הלכנו סיבוב בחוף.
"די דנה את חייבת לשכוח ממנו"אמרתי לה.
"רק דיברנו"לחשה לי שדורון ודניאל עברו מולנו.
"מה גם אתן פה?"שאל דניאל שחיבקתי אותם.
"היי דנה"אמר דורון וחיבק אותה.
"כן גם דורין ושי כאן"אמרתי.
"טוב אז תבואו לשבת איתנו"אמר דורון.
הבטתי בדנה ראשה היה מושפל.
"אנחנו נבוא יותר מאוחר תודה"אמרה והביטה בו.
"למה הסכמת"שאלתי אחרי שהם הלכו.
"חשבתי שאת לא רוצה לראות אותו"המשכתי.
"מי הוא שיהרוס לי תכיף.אני לא נשברת כל כך מהר"אמרה בגאווה, אבל רואים שקשה לה.

"היי קופים"באנו ארבעתינו לשבת עם הבנים שישבנו באיזור שלנו.
דורון וסער ישבו עם בנות.
אלירן ישב עם אלרועי דניאל ועומר ועישן מהנרגילה שהביאו איתם.
כמובן שברגע שבאנו אלרועי הלך עם שי ועומר עם דורין.
נישארנו ארבעתינו סביב הנרגילה.
דנה עישנה ממה ואני לקחתי שאכטה קטנה ונחנקתי.
"מה יש לך"צחק אלירן והביא לי מים.
"אוי שתוק נו"אמרתי ונתתי לו מכה קטנה.
"דנה"צעק ירין והיא סובבה את ראשה לעברו.
הוא עמד מאחורינו וסימן לה לבוא.
ישבתי ליד אלירן ודניאל מולנו.
הם דיברו בינהם ואני שתקתי.
הרגשתי מזה לא קשורה.
"יואו נהייתי רעבה"אמרתי וקמתי.
"את הולכת לקיוסק?"שאל דניאל.
"כן"אמרתי.
"אז אחי לך איתה ותקנו טבק באמא שלך"אמר והביט באלירן.
"סבבה"אמר אלירן והוציא כסף מהתיק שלו.
"בואי"אמר וקם והתחלנו ללכת בחוף.
"חכה שניה אני אביא כסף מהתיק"אמרתי לו שהתקרבו למקום שבו ישבנו.
"נראה לך יסתומה? עליי"אמר.
חייכתי חיוך קטן והוא הביט בי.
"תודה על אתמול"אמרתי.
"תפסיקי להודות כל הזמן"אמר.
"אתה תמיד עונה ככה?"שאלתי.
"איך ככה?"אמר.
"נו יבש כזה, למה אתה תמיד כזה?"שאלתי שוב.
"ממתי אני כזה"שאל בחזרה.
"אתה תמיד עונה על שאלה בשאלה?"שאלתי בגיכוח.
"יש מצב"אמר.
"גבר תביא לי טבק תפוח וגלידה"אמר למוכר.
"איזה את רוצה"שאל אותי.
"שוקולד"עניתי.
"גלידת שוקולד בשבילה"אמר למוכר בקיוסק.
"35 אחי"אמר ואלירן והוציא ושילם לו ואנחנו הלכנו משם.
"אוי פאק"מלמלתי שראיתי את השכבה שלי יושבים ובינהם נדב טלי ודניאלה.
"מה קרה"שאל אלירן.
"הנה חברות שלי"אמרתי.
"ומה הבעיה?"לחש לי שהתקרבנו אליהם.
כולם קלטו אותנו וחייכו וקמו להגיד לי שלום.
"עכשיו הבנתי"אמר שראה את נדב.
שירה,שישבה עם נדב וקמה גם היא להגיד לי שלום.
"תגידי את רצינית? איפה נעלמת אתמול"שאלה דניאלה.
"סתם, הייתי צריכה ללכת"השפלתי מבט.
נדב קם והתקדמם לעברנו.
"מאמי את באה,מה הלכת פתאום"שם עליה יד.
אלירן קלט את הקטע שעשה נדב והחזיק את ידי.
"טוב יובלי את באה?מחכים לנו"אמר אלירן וחייך אליי והגומה שלו נחשפה.
נדב השפיל מבט.
"טוב בנות שמרו על קשר"אמרתי וחיבקתי אותן.
שהתקרבתי לשירה וחיבקתי אותה נדב לחש לי "מקווה שנרגעת מאתמול"וכולם שמעו.
"אנחנו מכירים?"אמרתי כמכחישה כל קשר לדפוק הזה.
"אחי אתה צריך משהו?"אמר אלירן והביט בנדב.
"לא גבר הספיק לי"אמר,הביט בשנינו בזלזול והלך.
"וואו"הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מהפה אחרי שהלכנו.
"תרגעי נראה מי יתעסק איתך שאת איתי"אמר בגאווה ענקית.
"אל תעוף"אמרתי.
"למה מה תעשי"אמר.
"את זה"לחשתי לו ודחפתי אותו לחול.
"אוי עשית טעות"אמר וקם והרים אותי.
"לא לא לא לא לא אלירן לא אני שונאת אותך לאאאא"צעקתי בעודו מפיל את שנינו במים.
"אתה לא נורמלי"צעקתי לו כי היינו בעמוקים ואני די נמוכה.
"תרגעי לא תטבעי"אמר והרים אותי עליו כל שהוא מחזיק אותי מהגב.
הרגשתי כמו בסרטים.
השקיעה מתקרבת,גבר חסון וחזק מרים ילדה ומוציא אותה מהמים.
הרגשתי מאוהבת!
לא יכולתי להתאפק.
נשכתי את שפתי התחתונה,הוא קלט את זה.
נעמדתי מולו ונעצרנו.
הוא תפס את פניי וביד השניה החזיק במותני.
הוא הדביק לי נשיקה סוערת.
הרגשתי תחושת סיפוק!
לפתע גל גדול בא והעיף את שנינו מחובקים.
הייתי מאושרת כמו שלא הייתי המון זמן.
הרגע הזה היה מושלם.
החזקנו ידיים והלכנו לחוף.
"תגידו מה נעלמתם ל200 שנה"אמרו כולם שהגענו.
הבנות קלטו שהחזקנו ידיים וחייכו אליי חיוך ממזרי.
"טוב נזוז?כבר די מאוחר וחוזרים מחר"אמרה דנה.
"כן יאללה הגיע הזמן שנלך"אמרה שי.
"אתם באים?"שאלתי את הבנים.
"כן גם אנחנו נזוז"אמר דניאל בפנים מבואסות טיפה.
התקדמנו כולנו לאיזור של הכביש הראשי.
"הכל בסדר"שאלתי את דניאל בשקט.
"את מאושרת?"שאל דניאל.
"אממ כן"עניתי לאחר שניה של מחשבה על מה כוונתו.
"אז הכל בסדר אצלי"חייך והתקדמם מהר.
"אתה רוצה לספר לי משהו?"תפסתי את ידו במהרה.
"לפעמים אני שואל את עצמי אם את באמת עיוורת או שאת סתם כלבה"אמר בפנים קרות.
שחררתי את ידו ועיכלתי את מה שאמר.
יש סיכוי שהוא באמת אוהב אותי?
ופתאום הבנתי את כל הסימנים שהראה לי..
אותו היום בחדר שלו, שניסה לנשק אותי.
קודם, שישבתי עם אלירן והוא די התעצבן וניסה לגרום לנו ללכת משם.
"אני מצטערת"אמרתי.
"אין לך על מה"אמר.
הרגשתי מגעיל.
אלירן בא וחיבק אותי שניפרדנו מכולם ונישארנו רק עם הבנות.
"אני אוהב אותך"אמר ונתן לי נשיקה קטנה.
"אני אוהבת אותך"אמרתי מאושרת.
השיחה עם דניאל הפריע לי.. הרגשתי שמחה ועצובה ביחד.
שמחה כי זכיתי באלירן.
ועצובה כי פיספסתי את דניאל.
שלא תבינו לא נכון! אני אוהבת את אלירן.
אבל דניאל כל כך טוב אלי…
החלטתי לתת לו 'פוס' קטן ולדבר איתו עוד כמה ימים, שהעיניינים ירגעו קצת.
ובינתיים,אני מתרכזת בלאהוב את אלירן שלי.
מגיע לי סופסוף קצת אושר, לא?