החברה הכי טובה/האויבת הכי גדולה

בהתחלה,
כמו תמיד,
הכל נראה בסדר,
חיוכים,
נהנים,
כמו תמיד.

אבל אז,
כמו תמיד,
משהו קרה,
מישהי נפגעה,
וריב אחד גדול,
מתחיל מיד.

את חורצת לשון כמו ילדה קטנה,
אני מתנהגת בבגרות כמו ילדה טובה,
אבל בסוף אני מתפוצצת,
את את הגבול עוברת,
קללות,ויכוחים,מה לא?
בסוף הכל מסתיים כששתינו
כועסות.

את מנסה לפגוע,
למשוך תשומת לב,
ואני שותקת,
מתאפקת,
שלא להתרגז.

בסוף אני מתנצלת כמו תמיד,
ואת את ההתנצלות מקבלת,
ושתינו חברות,
מדברות,
אבל עמוק בלב,
אני רוצה להגיד לך הכל בפנים,
שאת מגעילה ושאת חוצפנית,
אבל מה לעשות,
שאני לא מסוגלת,
ואת הכל בלב שומרת.

אבל יום יבוא,
ואגיד הכל,
ואת שותקת,בהלם,
ואני את החברות הזאת אחת שתיים מסיימת,
אבל עד אז,
אמשיך להעמיד פנים שאני לא כועסת,
ואשתוק.