יום האהבה :(

״את בסדר?״ אני שומעת קול חמים מתחת למכסה המוזיקה, ניגבתי את הדמעות מהלחי ביד רועדת.
״כן… אני בסדר״ הרמתי עיניים דומעות ומבטי פגש בעיינים כחולות יפות,
״את בטוחה?״ מבטו המודאג ניקר בי,
גם לו היה מבטים מודאגים לפעמים.
הדמעות זלגו, אחת אחר השניה, ניסיתי לנגב אותם, אך הם בשלהן.
יכולתי לשמוע אותן, ״התחקת אותנו מספיק! אנחנו לא מפסיקות לזלוג!״
הרגשתי יד חמימה חופנת את ידי, הרמתי את מבטי אל העיניים הכחולות,
״מה קרה?״ הוא שואל, ואני רוצה לספר לו כל כך, להגיד לו שתקעו לי סכין.
לא בגב.
בלב.
״הוא… נפרד ממני״ אני מצליחה לשחרר כמה מילים ואחר כך עוברת ליפחות בכי,
עינייו הביטו בי בעידוד, מסמנות לי להמשיך לשתף,
״ אני אהבתי אותו.״ אני משתנקת, המילה ׳אהבה׳ חונקת אותי,
היא באה אלייך בחיבוק, גורמת לך לחשוב שחיכית לה, , שהיא חלק חסר, ידיה כרוכות סביבך,
ובחיוך זדוני היא תוקעת לך את הסכין האכזרי.
אהבתי אותו.
*. *. *
שלושה חודשים לפני.

״יש לכם גמבה ירוקה?״ אני שואלת בקול הססני את המוכרת במכולת,
״כן הינה שם״ היא מצביעה בזרוע שמנמנה על המיקום, וחוזרת לשחק פוקר במחשב,
קול צפצפני בקע מהכיס שלי, הוצאתי את המכשיר הרעשני והסתכלתי על הצג, אמא, ׳אל ,תשכחי לקנות טונה׳ גיחכתי לעצמי,והמשכתי ללכת תוך כדי שאני מקלידה לה תשובה,
בום.
הושטתי את היד שלי אל המצח, והרגשתי חבורה שגידלת במהירות מלחיצה, הייתי על הריצפה, והבטתי בנעלי נייק ירוקות בזעם.
״שכחת את המוח שלך בבית?!״ אני מסננת בזעם ומתרוממת בכוחות עצמי, הבטתי על הבחור החוצפן, שזכה לכמה כינויים בראשי,
לעזאזל.
הוא חתיך.
שער בלונדיני קצוץ, עיניים ירוקות צוחקות, ומבנה גוף שהיה יכול להפיל אותי שוב.
״וואי אני ממש מצטער!״ הוא חייך אליי,
״כן זה ממש נראה ככה״ אני עונה בצינות