משוגעת פרק 6

נק מבט אבישג
פתאום נשימותיה של טיה נעשו כבדות יותר ויותר והיא נפלה עם ברכיה ואמרה כול הזמן "אבישג אל תמותי כמו אריק, אבישג אל תמותי כמו אריק" לפתע היא אמרה "אבישג את מתה בגללי" ושוב "אבישג תמות בגללי כמו אריק". מי זה אריק? ולמה כול הזמן אני שומעת את שמו? ואז אני לוקחת את הזריקה ומזריקה לה שאני רואה שההתקף קצת נרגע, אני לוחשת לה "אני לא מתה את שומעת ומה שלא קרה עם אריק זו לא השמתך". אחרי שאמרתי לה את זה היא דוחפת אותי הצידה וקמה לאט, לאט ואומרת לי "את לא יודעת על מה את מדברת". אמרתי לה "נכון, אם תרצי השמח עם תספרי לי". היא לקחה סכין קטנה שהייתה במטבח, ידעתי שהיא לקחה את הסכין בשביל לחתוך ולכן אמרתי לה בעדינות "את יכולה ללכת אבל לא לקחת את הסכין". היא שאלה "למה?" עניתי "כדי שלא תחתכי". היא נעמדה מספר דקות ואז העבירה את הסכין על ידה וחתכה חתך או שניים. היא אמרה "עכשיו את מרוצה". לקחתי נייר וחסמתי את הדם בלי לדבר אייתה או לצור אייתה קשר העין ואמרתי לה "למה את עושה את זה?" היא נראתה מעוררת כאילו לא ידעה האם לענות או לא. אמרתי בכול חלוש "תבטיחי לי שלא תעשי את זה יותר". ומבלי לדבר איתי או להביט בי היא הלכה לחדרה כאילו לא רצתה להבטיח.
נק מבט טיה
ראיתי אחרי שהכול נעשה שחור את אבישג באותו מצב שהיה אריק. היא אמרה לי ללכת ודחפה אותי וראיתי אותה מתה לי מול העניים וכול הדם שלה נגע בי והרגשתי כול כך הרבה כאב פתאום הכול נעלם והייתי שוב במטבח ואבישג הייתה חיה והיא לחשה לי "אני לא מתה את שומעת ומה שלא קרה עם אריק זו לא השמתך". אחרי שהיא אמרה לי את זה הרגשתי שאנחנו מתקרבות יותר מדי ומה עם גם היא תמות ובכלל באיזו זכות היא מזכירה את אריק ואומרת שזה לא באשמתי היא לא הכירה אותו ואף אחד לא הכיר את הסיפור של אריק. דחפתי אותה הצידה וקמתי לאט, לאט ואמרתי לה "את לא יודעת על מה את מדברת". היא אמרה "נכון עם תרצי השמח שתספרי לי". לא ידעתי עם אוכל לבטוח בה ולספר לה על אריק במלא לאף אחד לא אכפת עם המות והיא תלך מתי שהו כמו תמיד שמביאים לי משהי. לקחתי את הסכין כדי לשים לזה סוף אך אבישג המעצבנת הזו קלטה ועצרה את זה בזמן הצלחתי רק לחתוך שני חתכים, היא לקחה נייר ועצרה את הדם בלי לדבר או להביט בי למה אכפת לה בכלל? היא אפילו לא מכירה אותי. משום מקום הגיע השאלה "למה את עושה את זה?" לא ידעי האם מותר לי לענות או מה להגיד לה. היא אמרה לי "תבטיחי לי שלא תעשי את זה". לא יכולתי להבטיח לה את זה, לא ידעתי מה לעשות במצב הזה זה יותר מדי בשבילי אז הלכתי לחדר כמה שיותר מהר כי רק שם אני בטוחה. כשהגעתי לחדר ראיתי עשרה שיחות שלא נענו מאחותי. התקשרתי עליה שהיא ענתה היא אמרה לי "היי אחותי מה קרה?" אמרתי לה "בסדר". כמובן ששיקרתי לה שאלתי אותה "את באה הביתה?" היא אמרה "כן" שמחתי כול כך שאלתי אותה "מתי?" היא ענתה עוד חמש דקות. רצתי להתכונן לקראת בואה לפחות להראות קצת נורמאלית. פתאום נשמעה דפיקה בדלת ואבישג פתחה את הדלת רצתי וחיבקתי את אחותי.