התבודדות

וכי נמצא את שאינו
ואת שנגמר נשיב
החיבוק שנותר עת לכתי
המרווה צמאון במדבר
מחפש משמעות ברגבי העפר
מועך ברגלי את האדמה הקרירה
משוטט לעת לילה
חולץ מנעלים ושולח תפילה חרישית
רק אני העצים וכל השאר
לחות הקרקע מצננת גוף קודח
ולב דואב לפני אלוקיו שיחה פותח
האשמות וצעקות לעת לילה נשמעות
ושפתי שדממו שנים נפתחות בלהטוטים
מה רצונך ומה אוכל להכיל
מה טירופי המשונה ולמה מועיל
כיצד אראה פני כיצד אדע שטוב
אם ליבי חמרמר ובטני כזעם הדוב
צועק לאל שמים מבקש משליש אורים
מרומי העצים עונים בשתיקה
קורא לרבנו אולי יש ישועה
מקרב כף לכף ושואג שאגה
לא ליל שתיקה לי הוא זה
שנים ספגתי והכנעתי עצמי
חזרתי על עיקבותי ועל מעשי
לא מודע למסלול חיי
הנה אדם בוגר שנטרפה דעתו
טוען כלפי שמיא את כאבי ליבו
אך למי אטען את אשר אני עשיתי
שוחה גבי ומריר הטעם בפי
תשובה אין ורק קולי חוזר
כמו הד מטורף מזכיר שאבד
מספיק צועק מספיק!
זקן צעיר זאב או ציד
סתם איש אפור ללא נעלים
שכואב על עצמה ועל שנעשה ועל בנתיים.
מוריד גם זקט מי יתן ואחלה
לפחות יהיה תירוץ לכאב השוחה
רציתי לשבת קיבלתי את יוסף
חשבתי מנוחה וטלטלה אחריתי
נע ונד תהיה בארצך כי אינך במקומך
וביתך לא איתך
ויתרתי והלכתי
כן גם מהחורשה השקטה
כנראה לכך נועדתי לשבת בחושך
על קצה האור
נותן לאחר לקבל את שלא ידעתי
לוחש מילים שמובילות אליה
ואחר קוטף את מתנותיה
קנאות ננסכה בי אכן כך ידידי
למרות שהלכתי עדיין שומע
קולות של צחוק וקולות של מנוחה
ושם באופל עוד עדיין שומע קולה
לחישה אפלה שקטה ורכה
שנלחשה לכרית לפני השינה