ירח-פרק שני
הכיסא נחת על רצפת השיש בחוזקה ושבר אותה, ולאחר מכן נשבר גם הוא. רוב האנשים היו מתפלאים מהעובדה שכיסא מתכת חזק כל כך נשבר ושבר רצפת שיש בלתי שבירה, אבל ברגע זה, כולם התמקדו באימה בעיני הרושפות…
הבטתי בכתם הלידה בזעם, כתם דמוי כנף פרושה לרווחה. הכתם אשר רודף אותי כבר עשרים שנים, אשר שוב ושוב מנסה להרוג אותי ואת בעלי, אותו כתם אשר חקוק בצווארי. קפצתי את ידי לאגרוף בזעם. אותו כתם אשר אני יצרתי וכל מה שאני רוצה עכשיו זה לקרוע אותו לגזרים.
"זוג כמוכם לעולם לא יקבל סוף שמח בעולם הזה" קולו של המדען הדהד בראשי שוב ושוב, רודף אותי כמו כתם הלידה…
התנפלתי על המלצר חותכת את כתם הלידה לחצי, יחד עם כל צווארו…
הבטתי בידי נוטפות הדם מתנשפת כשדמעות עומדות בעיני. ג'יימס חיבק אותי חיבוק מנחם אך אני עמדתי משותקת, לא דיברתי, לא זזתי, לא נשמתי…
עיניו הכתומות של המלצר נהפכו לכחולות ועורו הלבין כצבע המוות.
קהל הצופים אשר סבב אותנו החל להתפזר, ואני התמוטטתי על ברכיי וג'יימס ירד על ברכיו אחרי לא מרפה מאחיזתו.
"אז השמועות נכונות" אמרה מלצרית "אין לכם בעיה להרוג את הילדים שלכם".
תגובות (1)
היי שובל,
מאד נהניתי לקרוא.
אני מאד אוהב סיפורי פנטזיה.
בסיפור שלך מאד קשה לי לעקב אחרי הדמויות.
אני לא מכיר את הדמויות ולכן לא ברורה לי הכוונה שלך בסיפור.
מלצר ומלצרית? הם במסעדה?
בהצלחה :)