בוקר לא קל
אני מתעוררת בבהלה, רגליי נמצאות על הרצפה עוד לפני שהראשי מספיק לעזוב את הכרית.
מישהו נמצא כאן, יש מישהו בבית ואני צריכה לעוף מכאן לפני שהוא יגיע אליי.
אני מביטחה מסביב לחדר ולא יכולה להפסיק להודות לעצמי על כך שזכרתי לסגור את דלת חדר השינה.
אני לא לוקחת איתי דבר מלבד הטלפון שלי, אני לא לגמרי בטוחה מה התוכנית שלי, אני רק יודעת שהוא נמצא הרבה יותר קרוב ממה חשבתי בהתחלה, יכולתי לשמוע את צעדיו היטב במסדרון.
אין לי הרבה ברירה ולכן אני הולכת אל עבר החלון, לא שאני מתכוונת לקפוץ, אני נמצאת בקומה השלישית ולמרות שהנפילה לא תהרוג אותי, אין לי רצון לשבור דבר בזמן הקרוב.
אני יודעת שאם אוכל לטפס אל מחוץ לחלון אוכל אולי להגיע אל המרפסת של השכנים ולחכות לעזרה.
אני יודעת שביליתי כמעט שנה בתלונה שהמרפסת שלהם הרבה יותר מידי קרובה, אבל עכשיו אני לגמרי מודה על כך משום שאם היא הייתה מילימטר אחד רחוק יותר, לא הייתי מצליחה לעבור את המרחק בשקט הנדרש.
ברגע שאני נמצאת על המרפסת אני צונחת לרצפה, בתקווה שהוא לא יראה אותי.
אני נשארת כך זמן מה, יודעת שזה יהיה מוזר אם השכנים שלי יכנסו לפתע למרפסת שלהם וימצאו בחורה מפוחדת לחלוטין, אבל אני לא יכולה לגרום לרגליים שלי לעבוד. אני מניחה שזה בגלל שבשלב מסויים הישנוניות התחילה לעזוב את מוחי ואני התחלתי להבין מה בדיוק קרה.
ידעתי שלא התעוררתי מצליל צעדיו של הפורץ, לעזאזל אפילו לא שמעתי אותו פורץ את הדלת, אם לא החלום, אלוהים יודע איפה הייתי עכשיו.
אני לא לגמרי זוכרת מה קרה בחלום שלי, או מי דיבר אליי, אני רק זוכרת את הרגע בו הוא הפציר בי להתעורר בטענה שאם לא אעשה זאת אמות.
אני יודעת שזה נשמע משוגע מצידי ושאני בהחלט לא עומדת לומר זאת לשוטרים בשום אופן, אך אני בכל זאת עוצרת לרגע בשביל להודות למי שזה לא יהיה אותו יצור חלום על כך שהוא כנראה הציל את חיי.
אני מרימה את הטלפון הנייד שלי בשביל לצלצל למשטרה, אך לפני שאני מספיקה לעשות זאת אני יכולה לשמוע אותו מגיע אל החלון של חדרי.
אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת אם אני יכולה בכלל לעשות משהו כל גופי קופא ואני פוחדת שאם אפילו אעז רק לזוז, הוא ימצא אותי.
לא עוברות יותר ממספר שניות לפני שהוא חוזר אל תוך הדירה, אך משהו בכל העניין הזה מזעזע אותי יותר ממה שחשבתי.
אני אפילו לא זוכרת את הרגע בו הצלחתי לגרום לעצמי לצלצל למשטרה, אני פשוט יודעת שאני עוברת לגור בחזרה עם ההורים כשהבוקר הנוראי הזה יסתיים.
תגובות (2)
*שראשי, בהתחלה. סיפור נחמד. אין ממש עניין פה, דיי יבש. נחמד
האמת שהסתבכתי פה