מעצור כתיבה.
מעצור כתיבה טמוע עמוק בתוך נפשי בימים אלו.
אך גם בך, אויבי היקר, אשתמש ככלי לשבירתך!
לא אתן לך עוד לשמור את מילותיי כלואות בתוך ראשי,
גם בהיתכן היותן מילים חסרות טעם, ישנו צורך קיומי בהן להיכתב.
זהו המשקל שרובץ על כתפו של הכותב, משקל שמכפיל עצמו כשמילים אלו נטמעות ונדחקות.
ישנם רגשות שדורשים להיבחן, ומערכות יחסים ורעיונות פילוסופיים.
לאט-לאט יגיעו מרכיבי חיי בחזרה למקומם, ואוכל לסדרם, ולסדרם מחדש לסיפורים ויצירות.
כותב צריך לכתוב!
ובנימה קצת יותר אישית:
אני מייחל ליום שאוכל לחזור ולהקדיש את עצמי לסיפור בהמשכים שעצרתי.
הוא מעולם לא עזב את ראשי, אך אני תקוע ומרגיש שנע במעגלים.
אולי הודעה זו, והעובדה שלעזאזל, ישבתי וכתבתי אותה, היא סימן טוב.
HOPE.
אוהב את האתר הזה, והקהילה הנפלאה והמגוונת שבו, ממנה אני רוצה רוצה כלכך לחזור להיות חלק.
תגובות (4)
הפוקימון חזר לאופנה.
אתה יכול להמשיך את היצירה כאשר יש יותר קוראים פוטנציאלים.
בהצלחה :)
ראשית כל, פוקמון מעולם לא היה מחוץ לאופנה.
שנית כל, הפאנפיק לא נכתב מהסיבה הזו, ולא יחזור להיכתב מהסיבה הזו.
תודה בכל מקרה.
אז אני מניח שאתה מתכוון לסיפור בהמשכים אחר, כי אני לא רואה עוד סיפור בהמשכים.
לא הבנת.
אמרתי שהפאנפיק שלי, היחיד שכתבתי, לא נכתב כי פוקמון באופנה, ולא יחזור להיכתב מהסיבה הזו.
כתבתי אותו כי אני אוהב את הפרנצ'ייז הזה, וכי היה לי סיפור בראש שחשבתי ששווה לשתף, שנותן לעולם של פוקמון צבע קצת שונה.
אני לא כותב אותו בשביל שיתאים לכמה שיותר אנשים.