אור האהבה

השבוע הוא קנה לי עציץ.
הוא אמר לי "זה נקרא עץ האהבה".
זה באמת היה עץ יפה מאוד, הגזע שלו הסתבך עוד ועוד בתוך עצמו, זה היה נראה כמו ריקוד טנגו של זוג מאוהב שנתקע במין שילוב יפייפה וקפא ככה לנצח.
הוא הסביר לי : "בגלל שככה אוהבים – מסתבכים אחד בשני, ולא עוזבים לעולם".
הגענו הביתה והחלטנו להניח אותו ליד הדג שלי – פביו. הוא דג קרב בצבע אדום אש. הוא מאוד מרשים, אני הכי אוהבת כשהוא פותח את הרעמה האדומה שלו ומשוויץ. הוא נמצא אצלי כבר הרבה זמן.
הוא תמיד מסתכל עלי כשאני חוזרת הביתה ואני יודעת שהוא מחבב אותי כי הוא תמיד מחייך אלי כשאני מאכילה אותו ואז עושה מין ריקוד כזה במים כי הוא שמח לראות אותי.
החלטנו להניח את העץ שם, כי זאת הנקודה היחידה שניתן להאיר בחדר.
כשקמתי בבוקר פתחתי את החלון כדי שיהיה לעץ האהבה שמש.
הכנתי לעצמי חביתה ונזכרתי בפעם ההיא שקנינו את פביו – למרות שיש לי כלבים וחתולה וגם ארנבת עדיין רציתי אותו. הוא מחמם לי את החדר ויש לו שמחת חיים למרות שהוא חי בתוך צנצנת קטנה. סיימתי לאכול.
כשחזרתי לחדר הסתכלתי באקווריום ולא ראיתי את פביו. התחלתי לחפש בפחד, להזיז את הצמח הסגלגל שבתוך האקווריום שלו ולא מצאתי אותו. הסתכלתי על הרצפה ופתאום ראיתי אותו שם – מכווץ וקטן – אפור.
בעצם הדג הזה היה מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל עכשיו כל מה שנותר ממנו זה מין גוויה קטנה וחסרת כל משמעות.
נגעתי במים שלו והם היו רותחים. מסתבר שדגים מתאבדים, מכל מיני סיבות. פביו התאבד כי היה לו לוהט במים, זה גרם לו למות.
לפחות עץ האהבה מונח פה על השידה, נהנה מאור השמש.