הילדה העזובה

הם היו אוהבים
אך אולי זה בגללה,
בגלל כל הפחדים
והעבר והשריטה…
היא פחדה שיעזוב
לא ידעה אם המגע הוא רק בקטע טוב,
כל פעם הלכה לאחור,
והוא חוזר ונכנע
זה הבלבול ששיגע אותה!
זאת אהבה או תאווה?
הרי השילוב של גם וגם אינו יכול להתקיים…
אך מי אמר שלא? הרי הלב שלי פועם
אך כשהיא חשבה שנרפאה… מהשריטה מהילדות
פתאום התחילה לבוא מצידו ההתרחקות
לא מדבר, לא מתקשר… רק פעם בשנה
והיא תוהה לעצמה…למה זה מרגיש לה רע?
היא פחדה להינטש עוד פעם מחדש,
הרגישה מנוצלת, שבשבילו זה רק משחק…
כי אם היה לו אכפת – הוא היה מדבר,
אם היה רוצה הוא היה יודע להתקשר…
אז למה הוא לא כאן, ולמה הוא עוזב?
ולמה הזיכרון מהילדות עולה וצף וזה כואב
אז היא לקחה את המילים ושלחה לו הודעה,
היא פחדה להינטש אז שמה מסיכה של חזקה,
"זה לא מתאים לי" היא אמרה
"אני יודעת שאתה משחק…"
ועוד פסקה ארוכה… כשהשעון עוד מתקתק
היא ללא נשימה, מתקשה לכתוב
מתקשה לעמוד על שלה, למרות שידעה שזה מה שטוב
ולבסוף שלחה לו ונשמה עמוק
קיוותה שיגמר מהר
כי את הכאב מהתגובה שבאה אחכ קשה לי לתאר…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הוא הכאיב לה עם מילים,
עם סכינים חדות פוצעות
הוא האשים אותה בקטנוניות,
שתגובתה היא לא הולמת,
אך לרגע לא התנצל או ניסה לחשוב אחרת
והיא בתגובה…כשהיד עוד רועדת,
היא עומדת על שלה כשבפנים הנפש מדממת
מקווה היא, כמו אותה ילדה קטנה,
שיצטער, יחזור אחורה, יקח בחזרה כל מילה
ויגיד שישתנה, שיגיד שהוא אוהב…
שילמד אותה שוב שאהבה זה לא כאב
אך הסיפור חזר כמו בסרט,
הבחור הפנה את הגב
ובקלות וויתר על כל מה שהוא אהב
ואותה ילדה קטנה, שחזרה אחורה וקדימה
הרגישה בכאב המוכר, מימים ימימה…
אך חזקה היא ונלחמת – לא נשברת היא מהר
היא יודעת- כשקשה אז אסור לוותר..
הוא לא אוהב הוא רק תאב,
החוט הרע סוף סוף ניתק,
אז למה במיטה בלילה,
היא בוכה ורק רוצה שיחבק אותה חזק?!…