זאבים – קאמי חושפת דברים…

קאמי התעוררה בבוקר לקול ישן. שקט. עבר זמן מאז שהיא שמעה את השקט לאחרונה. היא התרגלה לקום בכל בוקר מקול בכיו של הגור הקטן, אך נראה שהפעם עברה עליו שינה רגועה. הוא לא התעורר אפילו פעם אחת לאורך כל הלילה.
היא החלה להתארגן כשלפתע היא שמה לב שדילן לא נמצא לצידה. היא זכרה שהוא אמר לה שהמסעדה מלאה באנשים שמשפצים אותה מלמעלה עד למטה, לכן כל העובדים קיבלו שבוע חופש.
קאמי החליטה לנצל את ההזדמנות שדילן חזר לעבוד כדי לצאת עם ווילס, אבל רק כדי שיוכלו לדבר בפרטיות, כמובן.
היא לקחה את התינוק בידיה ומצאה את ווילס יושב במקומו הקבוע, מדבר עם עוד כמה נערים.
השיחה השתתקה כשהם ראו אותה.
"קאמי, קרה משהו?" היא שתקה למשך כמה שניות ואז הושיטה את התינוק לאחד מהנערים. "תשמור עליו בינתיים, בסדר? דילן אמור לבוא בצהריים כך שהוא יחליף אותך…" אחרי שהיא ווידאה שהוא בטוח, היא פנתה אל ווילס.
"אתה מוכן לבוא איתי שנייה?" הוא הביט בה במבט מבולבל, אך סימנה לו בראשה 'לא כאן, לא עכשיו'.
הוא קם ממקומו והלך אחריה אל מחוץ לבית.

קאמי משכה את ווילס אחריה עמוק יותר אל תוך היער דרך שביל לא-סלול שהיה מאחורי ה'בית', אל מקום שקאמי הייתה בו רק כמה פעמים. היא מעדיפה לרוב לשמור את מיקומו לעצמה, בעיקר בגלל הנוף שיש בו- מראה המפל הגדול משטפך מטה אל אגם קטן המוקף בפרחים ועצים. יצא לה להיות שם כמה פעמים בזמן שהיתה שקיעה- השמש ממש ירדה אל המפל ואורה זרם מטה ביחד איתו, הופך את צבעם של המים מתכלת-צלול לצהוב-מבריק, ואז משאיר אותם בכחול-כהה.
קאמי התיישבה לצד המפל, ללא חשש. היא הרגישה שם הכי בטוחה, כאילו ששום דבר לא יוכל לקרות לה. לעומתה, מבטו של ווילס נדד אל מעבר למפל ואז חזר אליה. חרדה קלה ניבטה בעיניו,
כזו שמופיעה אצל אנשים בעלי פחד גבוהים או פוביה ממים, אך הוא מיהר להנמיך את ראשו כדי שיוכל להעלים אותה.
היא לא אמרה דבר לגבי מה שקרה עכשיו.
לאחר שהתמקמו להם ופתחו את בקבוקי השתייה שהביאו איתם, היא הסבה את פניה מין הנוף.
"אז אתה מתכוון לדבר על זה?" היא שאלה אותו, מסתכלת ישירות עליו למרות שהוא נמנע מלהביט בה, אם כי היא לא ידעה מדוע. בדרך כלל לא היתה להם בעיה להיות ישירים אחד עם השנייה, אבל הפעם היא חששה שהוא יודע על מה היא מדברת, אבל הוא ינסה להסתיר זאת בכל מצב.
ווילס הביט פחות או יותר לכל מקום – רק לא לכיוונה של קאמי.
"למה את מתכוונת?" הוא עזר אומץ והרים את ראשו. עיניו החומות- בהירות נצצו באור השמש. קאמי משכה בכתפיה ותלשה כמה עשבים שהיו לצידה. "לא יודעת… אולי לעובדה שהלכת לדבר עם אמא שלך וסיפרת לה שאתה זאב עכשיו, אבל לא סיפרת על המקרה לאף אחד מאיתנו?" קולה היה ציני ומעט מריר, אם כי היא לא התכוונה לכך.
ווילס נאנח בתבוסה והעביר את ידיו בשערו, מנסה לחשוב על תירוץ שיוכל להסביר את מה שקרה, אך אין שום תירוץ לכך חוץ מהאמת.
"מה כבר הייתי יכול להגיד, קאמי? "אה, תקשיבו חבר'ה, הלכתי היום לאמא שלי וחשפתי את הסוד שלנו כאנשי זאב, אבל אני מקווה שאתם בסדר עם זה"? הם היו אוכלים אותי, קאמי! תרתי משמע! חוץ מזה, פעלתי על פי כל אמצעי הזהירות שאני מכיר והייתי הכי דיסקרטי שבעולם, לפחות חשבתי ככה… אמרתי לעצמי שאם אף אחד לא ידע אז זה לא נורא. אמא שלי יודעת לשמור סוד, אני מבטיח…" השורה האחרונה שלו נשמעה מעט מתחננת, כאילו שקאמי עלולה ללכת עכשיו לביתו ולפגוע בדרך כלשהי באימו.
ידו תופפה בעצבנות על ברכו שוב ושוב. נראה שהוא עשה זאת בהיסח-דעת, אך זה סיפק לחלק בגופו את התעסוקה שלה הוא היה זקוק.
קאמי ידעה שהוא לא התכוון לסכן אותם; בכלל, עוד מההתחלה ווילס הצהיר שהוא שומר את שם משפחתו כדי שיוכל בעתיד לחזור אליהם. הוא היה היחיד מבין כולם ב'בית' שבאמת היה לו לאן לחזור. רובם גורשו על ידי בני משפחותיהם או שהיו בוגרים מספיק כדי להחליט בעצמם על חייהם.
רק קומץ קטן מביניהם ברח מהבית, וכמו ווילס, הסיבה היתה שהם פשוט פחדו לסכן את בני משפחותיהם. הבעיה היתה שמהר מאוד הם הבינו שהמשפחות שלהם אפילו לא מחפשות אחריהם, וזה היה החלק הכי עצוב שבדבר.
"ווילס טאי," היא קראה לפתע בשמו -שמו המלא- כדי למשוך אותו חזרה לשיחה. ראשו הזדקר לעברה כמו גור שאוזניו שמעו בפעם הראשונה שריקת משרוקית. "אתה כבר אמור לדעת שבכל פעם שיש לך משהו שאתה מרגיש שאתה רוצה לספר אך אתה פוחד ממה שאחרים יגידו, אתה יכול לומר אותו לי. אני כאן גם כדי לתמוך במי שצריך, ולא רק כדי לחיות וללמד. אתה יודע שאני לעולם לא אצחק עליך או על מישהו אחר, ובטח שאני לא אשתף אחרים בסודך אם לא תרצה." היא נאנחה וגררה את עצמה קרוב יותר אליו, כדי שלא יוכל להתחמק ממבטה החודר. ידיה נחו על ברכיו, מרגיעות את עצביו.
"לא נפגעתי מזה שסיפרת לאמא שלך, נפגעתי מזה שלא סיפרת לי שסיפרת לה. סודות גורמים לחיכוכים ומריבות, וזה משהו שאני לא רוצה שיקרה. בינתיים אל תדבר על זה, ואם מישהו שישאל פתאום אז תוכל פשוט להגיד שאני ידעתי על זה ואישרתי לך לפעול כך." ווילס נשם בהקלה וחייך לעברה.
השמש שינתה את מקומה והחלה לרדת מהשמיים, מלווה ברוח ערב קרירה וקולות החיות שגרות בחלק הזה של היער.
"דרך אגב, אתה מודע לזה שאני לימדתי אותך את כל אמצעי הזהירות שאתה מכיר, נכון? אז למה היית מופתע כל כך…"
ווילס רק הביט בה וצחק.