הכאב והאכזבה
אני יודעת שכל אחד עובר דברים, זה נכון..
אבל דיי אני כבר לא מסוגלת להכיל את כל הכאב.
בין אם זה לאבד חבר קרוב או להבין שהוא לא היה באמת חבר כל הזמן הזה.. בין אם זה ריבים עם ההורים או אהבה נכזבת.. אולי אפילו קושי בלימודים.
זה חלק מהיום יום שלנו, זה דברים שמורידים אותנו למטה. ואני שואלת.. בשביל מה? למה אי אפשר לחיות חיים פשוטים, בלי ריבים, בלי שקרים, בלי מסכות.. פשוט לחיות בשקט.
למה הכל חייב להיות כל כך מסובך?
אנחנו רוצים אנשים שלא רוצים אותנו, ולא רוצים אנשים שרוצים אותנו..
אף אחד לא יודע להעריך את מה שיש לו, כל אחד מסתכל על מה יכל להיות לו.
זה קשה לתת הכל למישהו, להגיד לו שאתה עוזב כי אתה כבר לא יכול יותר.. לצפות שילחם ויראה שיש בשביל מה להישאר ואז לראות שפשוט לא באמת אכפת לו, כנראה אף פעם לא היה..
שהוא לקח את כל מה שעשית עבורו, הלך, והשאיר אותך שבור ובודד בלי יכולת לעשות משהו בנוגע לעזיבתו. כי אחרי הכל.. אף אחד לא יכול להשאיר בחיים שלו את מי שלא רוצה להיות שם.
תגובות (4)
ואוו. מרגש ממש…
קשה לי קצת עם התיאור האפלולי של החיים…אבל באמת לא פשוט, הזדהתי
אני לא תמיד כזאת עצובה.. פשוט זה משהו בתקופה הזאת שגורם לי להבין שלא הכל ורוד. שמחה שהזדהת :)
לדעתי, אם החיים היו פשוטים הם היו משעממים. הכל היה אותו דבר וצבוע בצבע אפור ומשעמם.
כשהדברים נהיים מסובכים זה נהייה קשה יותר… אני אוהב להגיד 'מאתגר יותר'.
כתיבה טובה בכללי… אבל יש מספר טעויות בטקסט.
בהצלחה :)
אני גם חושבת שהיה יותר משעמם בלי כל הדברים האלה שקורים.. אבל לפעמים זה יותר מדי ליום אחד. אשמח לדעת מה הטעויות לדעתך כדי לתקן, ותודה :)