בשמלה אדומה

כבר לא ניצן קטנטן שבדרכו לפרוח.
כבר לא אמא של שבת בשמלה לבנה.
אין יותר שקוף, העולם שייך לצבועים.
המציאות לא אחידה, הטריפים עולים על השפיות.
הטכנולוגיה מגשימה את הדמיון.
העיפרון זול מידי בשבילנו.
הסקס קיבל משמעות שונה.
הצלילות עכורה מאי פעם.
החלום הפך להיות כרוך בסיוטים.
הגוף הפך להיות כלי.
הטראנסים הם עוד דרך לתת לשיגעון להתפרץ.
הטוהר והתקווה נבלעו בתוך עולם אינטרסנטי.
הילדות עטופה בדם.
הגיל נעצר.
צפירות מגדירות אותנו.
הפחד משתלט על הטוב.
הדת עוקפת את המוסר.
המושג תמימות נעלם מהאדמה.
הבתולים נמסרו בדרך מרמה.
מקו ההתחלה מנסים לנחש את הסוף
אך המסלול משנה צורתו בכל צעד
ואנחנו ממשיכים לדרוך.