Game Over – שרלוק (2)

שרלוק ישב על כסא העץ ליד שולחן העבודה הישן באותו הבוקר. התחושה הייתה כל כך משונה – זו הייתה הפעם הראשונה שישב במקום הזה מאז ג׳ון.
הפינה הייתה הפינה של ג׳ון. הוא יכל לדמיין את פניו בדיוק במקום שבו היו פניו שלו, מרוכזות בתיעוד הרפתקאותיהם המשותפות בבלוג שלו, שערו הבהיר רטוב עוד ממקלחת הבוקר.
תתעשת, שרלוק.
הוא לקח נשימה עמוקה, עצם עיניים ופתח את המחשב הנייד. המחשב, אף על פי שנקנה רק בחודש שעבר, התקשה לעבד את כמות התוכן שהוזרמה אליו בכל יום. אלפי מיילים שהגיעו ממאות אנשים שסירבו לאבד תקווה, גם אם משמעות הדבר היא להמשיך להספים את תיבת הדואר הנכנס של שרלוק.
׳אדון הולמס, בעלי לא חזר הביתה כבר חמישה ימים.׳
׳שרלוק, אולי תוכל לעזור לי? החתול שלנו..׳
׳מר הולמס! רוג׳ר מתנהג מוזר.׳
שרלוק רפרף על המכתבים בעיניו, אך לא פתח אף אחד מהם. כולם היו כל כך משעממים. הוא כנראה היה מוותר על כל התהליך המייגע אם היה יכול, אבל הוא הבטיח לגברת האדסון שימצא לעצמו תיק. חקירה אחרונה, וזהו. אחריה הוא יכול לפרוש.
שום דבר לא צד את עיניו.
הוא נאנח.
הבעל בוגד באשה. השכן גנב את הכלב, הוא יחזיר אותו מחר ויקבל את התמורה הכספית שהם מציעים. הגננת סוחרת בסמים. כל התעלומות היו כל כך בנאליות, עד כדי כך ששרלוק יכול היה לפתור את רובן רק מקריאת הכותרת.
גברת האדסון גרמה לו להבטיח עוד דבר אחד – החקירה האחרונה שלו תהיה מיוחדת. שרלוק חייב לרצות לפתור אותה, דבר שלא קרה מאז מותו של דר ווטסון. זה לא יכול להיות עוד רומן סודי או התנהגות משונה של בעל חיים אהוב. הקייס האחרון של שרלוק חייב להדליק לו ניצוץ בעיניים.
בינה לבין עצמה, גברת האדסון תהתה אם תראה את שרלוק מאושר שוב.
הוא סגר את המחשב בהקלה.

את שאר היום שרלוק העביר בישיבה על הספה החומה ובשתיית תה. הוא לבש את אותו החלוק הכחול הבלוי שלבש גם אתמול וביום שלפניו. הוא הניח שיהיה חייב להתקלח בקרוב, אבל המשיך לדחות את הקץ כמה שיכל. הוא הבטיח לעצמו – כפי שעשה בכל יום בשבוע האחרון – שזה יהיה הדבר הראשון שיעשה בבוקר למחרת.
ג׳ון היה מאוכזב אם הוא היה רואה את שרלוק ככה.
שרלוק ניסה לא לחשוב על ג׳ון, אך הפעולה נעשתה קשה יותר מיום ליום. הוא תהה לפעמים אם המאמץ באי החשיבה על ג׳ון מכאיב לו יותר מהחשיבה עצמה.
הוא הדליק סיגריה כדי להשקיט את מוחו והתענג על העשן שהתפשט בחדר החנוק. דפיקה רועשת בדלת הפריעה למנוחתו היחסית. הדופק לא חיכה לתשובה, ושרלוק שמע את המפתח מסתובב במנעול. מה היא רוצה הפעם?
״שרלוק, יקירי!״ קראה גברת האדסון ונכנסה לדירה בצעדים קטנים ומהירים. ״מה זה? אתה מעשן שוב?״ היא גלגלה עיניים ופתחה את החלון.
״מה את רוצה?״ שרלוק סינן. הוא היה מתנצל על הגסות שלו, אך לא היה לו כח לשום דבר.
״מצאתי לך חקירה.״ היא חייכה חיוך רחב. ״מצאתי לך את החקירה.