לכי, תדעי.

שום מים מנצנצים
צלולים כמו השמיים
שום צוקים ירוקים
על המים.
גם לא ספינה טרופה
וחול מזכוכית
גם לא ביקיני
או הבס באוזניים.
ליד כל אלו בכיתי
ולמים לא קפצתי
לא טורפת את העולם
עם ניביי.
והמסע כה ארוך
לאהבה העצמית
ואמשיך ואשאל-
עד מתי?
וחשבתי ששם
בעתיד הרחוק
כשיהיה כך וכך-
יהיה טוב.
וליבי רק כמה
רק יודע שצריך
להיות
ופשוט לאהוב.
אבל גם שיר זה
הינו העיסוק
במה אינני
ובמה שעוד אין.
ומתי אצליח לבחור
ואטרוף ואנגוס
ואוהב
ולא אתלונן?
ואוהב את עצמי
ואוהב את הנוף
ולא אבכה בחופשה
במקלחת.
ולא אכשל במילותיי
ולא ארצה לברוח ודי
ואלקק
את כל הצלחת.
כך בלי
להסתכל לאחור
להיות אני בתוך
כל הזר.
ואראה את הנשמה שבך
והנשמה שבי
וארגיש
משהו מוכר.
אז אולי השנה
אקפוץ ראש למים
ואדע לשחות
ולצוף.
ואולי השנה
אפרוש הכנפיים
מעל התהום
ואעוף.
ואולי השנה
לא אתחרט, אחשב
מיליון יקומים
מקבילים
לא ציפור על העץ
וציפורים שביד
ולא מה אם
ומה אם.
ואגיד קצת yolo
קצת קרפה דיאם
קצת אהיה
שיכורה בטבעי.
ואולי כן
ואולי לא
ואולי,
לכי תדעי.