ממבט ראשון

האם אי פעם תהיתם איך סופר היה מתאר אתכם אילו הייתם דמות בסיפורו?
חשבתם על איזה פרט בחיצוניותכם הוא היה בוחר להתמקד?
אולי הוא יבחר להתמקד בעינייכם, אשר הוא יתאר ככחולות מספיק בשביל לטבוע בהן. לא שיש לו בעיה אם זה, הוא יהיה שמח לטבוע בדבר מה יפה כל-כך. או שאולי הוא יכתוב כי הוא חושש שאם הוא יבהה זמן רב מידי בעיניים הכהות האלו שהוא עלול ליפול אל בור ללא תחתית, אך לעזאזל עם הכל, בגלל שהוא לא יכול לגרום לעצמו להתיק את עיניו.
מה אם הוא יבחר להתמקד בדבר מה מעט יותר כללי?
הוא יוכל לתאר אתכם כבעלי ביטחון, לומר שעמידתכם מזכירה עמידה של רקדנים, ושהוא לא יכול אלא לצפות שבכל רגע המוזיקה בראשכם תשחרר ותפרצו בריקוד עוצר נשימה, אם כי הוא גם יוכל לומר שכתפיכם השמוטות ועיניכם מלאות השנאה הנעוצות ברצפה, מסרבות לפגוש במבטו של איש, גורמים לו לתהות אם באמת תוכלו להשתמש ברובה ההוא שמתחבא בתיק שלכם, הוא ממש מקווה שלא.
אבל הוא הרי יכול להתמקד במשהו עוד יותר כללי, למשל הדרך בה אתם מתאימים לסביבתכם.
זאת אומרת, נערה בבגדי בלט לא ממש מתאימה לסמטה החשוכה ההיא והוא יודע זאת טוב בדיוק כמוכם, או שהוא יכול להצביע על העובדה שהנער בחליפה, המעט גדולה מידי חשוב לציין, נראה קצת אבוד מחוץ למשרד עורכי הדין ההוא וכי הוא לא יכול שלא לתהות למה הדבר.
יש מיליון ואחת דרכים שונות לתאר כל אחת ואחד מכם, אבל הקטע הוא, שהסופר יכול לבחור להתמקד בדבר מה כל כך ספציפי בכם, שיקח לכם זמן מה להבין שהוא מדבר עליכם, ואולי בכלל לא תבינו שהוא מדבר עליכם.
הוא יכול לבחור להדגיש דברים שאתם כל-כך רגילים אליהם, דברים שאתם עושים ללא מחשבה, שאתם פשוט שוכחים שהם קיימים.